מניו יורק לישראל: "האווירה שם הפכה ללוחמנית ומלאת שנאה"

ימים בודדים לפני עלייתם המתוכננת ארצה של ג'ו וטליה סנפורד, בני זוג שהתגוררו בחמש השנים האחרונות בניו־יורק, היה זה מקרה חירום רפואי ששיבש להם ולשני ילדיהם הקטנים את התוכניות. מאז חלפו כמה ימים, והשניים לא מוותרים ולו לרגע על החלום להגיע הביתה, לישראל.

"אין לנו מילים לתאר עד כמה אנחנו רוצים להגיע כבר לבית האמיתי שלנו, לישראל", פותח ג'ו בשיחתם המשותפת איתי. "לצערנו, מקרה רפואי של טליה עיכב את התוכנית שלנו, לכן לא נעלה על טיסת העלייה המתוכננת לעוד יומיים. עם זאת, ברגע שהמצב הזה יסתיים נעלה על הטיסה הראשונה שתוצע לנו ונתחיל את החיים בארץ. אדיר (הבן הבכור) כבר למד לאהוב עמבה וחומוס".

בניגוד להרבה מהעולים ארצה, בני הזוג סנפורד כבר הספיקו לחוות את ישראל לא מעט. "אני במקור מניו יורק, וג'ו מלונדון, ושנינו גדלנו בתנועת 'בני עקיבא'", מספרת טליה. "גדלנו בבתים ציוניים, מלאי תשוקה לישראל, כך שזו לא היתה שאלה של 'האם' אלא שאלה של 'מתי'. ג'ו שירת כלוחם בהנדסה קרבית ובהמשך עבד כקצין ביטחון, ואני בדיוק הגעתי לשנה בארץ כדי לשמש כמדריכה בסמינר בירושלים. מאז הספקנו לעבור לניו יורק בשל לימודי התואר השני שלי, ופה תכננו להישאר לחמש שנים בדיוק", היא אומרת ומציינת כי בעוד כמה שעות ישתנה התאריך העברי וימלאו חמש שנים בדיוק למעבר. "בפועל", מחייך ג'ו, "זה ייקח חמש שנים ועוד קצת".

"אווירה מלאת שנאה"

בניו יורק השניים מתגוררים בשכונה שבה טליה גדלה. "אנחנו מתפללים באותו בית כנסת שבו חגגתי בת־מצווה ורואים אותם שכנים, אבל האווירה השתנתה. מאז 7 באוקטובר 2023 הרגשנו צורך לעלות ארצה". ג'ו מספר כי האנטישמיות שיחקה תפקיד מרכזי בהחלטה: "האזור שלנו אמנם לא נפגע, אבל אתה יכול להבין את הלך הרוח. בבניין לידנו גר אחד מהפעילים הבולטים ביותר שהיה על אחד המשטים לעזה והפיץ 'פייק ניוז' נגד ישראל".

לשאלתי באשר למקומו של ראש העיר זוהרן ממדאני בסוגיה, משיב ג'ו: "הוא שונא את היהודים. השנה זו היתה הפעם הראשונה שלא הלכנו לצעדה בשדרה החמישית (מצעד ישראל המתקיים באביב בניו יורק; ל"ס) כיוון שחששנו. התושבים כאן מבקשים להתחמש, וזה לא קורה סתם כך. האווירה הפכה ללוחמנית ומלאת שנאה".

בית קפה קטן בשדרות לקסינגטון, בין רחוב 72 ל־73 באפר איסט סייד בניו־יורק, ממחיש זאת בצורה הטובה ביותר. מדובר בקפה אהרון, עסק יהודי וכשר שלא מתבייש בזהותו, אלא להפך: מציג אותה בגאווה על החלון המרכזי הפונה לרחוב ההומה. "בשמחת תורה בכלל לא ידענו מה קורה", נזכר אהרון, מנהל הסניף הרביעי במספר בארה"ב. "בדרך לבית הכנסת מישהי עצרה אותי ושאלה 'אתה יהודי? תתפלל על החיילים הישראלים. מה שעשו לכם זה גרוע יותר מאסון התאומים'. לאט־לאט הבנו מה קרה, ולצד שליחת סיוע למד"א תלינו כאן את דגל ישראל, את שמות החטופים ואת מדבקות חללי צה"ל".

להשאיר את האנטישמיות מאחור

חודש לאחר הטבח, וגם בית הקפה הפסטורלי שמשמיע ללקוחותיו שירים ישראליים, הוצב בחזית המאבק נגד הציונות והיהדות. "כל העובדים שלי התפטרו בבת־אחת, והם הדביקו על התפריט משפטים כמו 'קפה לאטה עם דם של תינוק עזתי'. על החלון ריססו 'תשוחרר עזה', ובסניף אחר כתבו 'יהודים לתנור'. להגיד שזה רק נגד ישראל יחטא למציאות. השנאה נגד היהודים התרחבה גם כאן בניו יורק. ולגבי ממדאני? אותו אני מעריץ", הוא מפתיע אותי. "הוא הזרז לעליית כל היהודים לארץ ישראל, וגם אני ואשתי נעשה זאת. אם לא עכשיו, אז בעוד כמה שנים. אין ליהודים מקום אחר אלא מדינת ישראל".

בכלל, בשנים האחרונות השיח על עלייה ארצה רווח בקרב חברי הקהילה היהודית בצפון אמריקה, שמודעים היטב למצב הביטחוני בישראל אך מרגישים כי היחס ליהודים רק הולך ומידרדר. "האנטישמיות בניו יורק זינקה בצורה שלא חשבנו שנראה", מספרים לי בשדה התעופה איתן ואלנה זנגר, שעלו לפני כמה ימים לישראל יחד עם בתם בת ה־3 סרנה. "כולם מרגישים את זה. אתה שומע על תקריות נגד יהודים, אתה רואה אלימות כלפיהם ואתה מרגיש שהאווירה תוססת. זה גם מה שגרם לנו להבין שאם יום יבוא ונחזור לארצות הברית, אנחנו לא נגור בניו יורק אלא רק נבקר בה".

"למרות כל מה ששומעים על ישראל, יש בה אווירה משפחתית שאין בשום מקום אחר", מציין איתן. "זה מקום שמתאים יותר לערכים שלנו, והעתיד שלנו שם. ילדים יכולים ללכת לבד ברחובות בלי לחשוש, ואפשר לסמוך על אנשים שיסייעו לך אם תצטרך". בארץ השלושה השתקעו בבית שמש, ונעזרים בבני המשפחה שכבר נמצאים כאן. "אנחנו מקווים שנרגיש חלק מהקהילה ושנרגיש בנוח, ובעיקר מתרגשים להתחיל את המסע", הם אומרים. סרנה מהנהנת לאות הסכמה, ומוסיפה שהיא מתרגשת לעלות לטיסת העלייה.

מנוע צמיחה למשק הישראלי

טיסות העלייה מצפון אמריקה שבוצעו לאורך הקיץ, החל מחודש יוני, התקיימו ביוזמת ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו־JNF-USA. אלה מקווים כי המאמצים ישתלמו לנוכח עזיבתם המקבילה של עולים ותיקים ושל ישראלים למדינות אחרות, שעשו זאת בעיקר על רקע המצב הביטחוני. בתוך כך, במהלך הקיץ הועלו יותר מ־2,300 עולים חדשים מצפון היבשת ב־92 טיסות קבוצתיות, מתוכם 480 משפחות ו־250 פנסיונרים שרוצים להתחיל מחדש כאן, בישראל. 700 מהעולים הללו הם תלמידים שהחלו את שנת הלימודים, 80 מתוכם עלו לכיתה א'. גם פילוח הגילים מגוון מאוד, ועומד על חמישה חודשים לעולה הצעיר ביותר, ו־98 למבוגר שבהם.

"העובדה שאלפי משפחות וצעירים בוחרים להעתיק את חייהם ולבנות את עתידם כאן, דווקא בעת הזו, היא זריקת מרץ ציונית ומנוע צמיחה אדיר לחברה ולמשק הישראלי", אומר הרב יהושע פס, מייסד־שותף ומנכ"ל "נפש בנפש". לדבריו מצטרף גם אלוף (מיל') דורון אלמוג, יו"ר הסוכנות היהודית: "מאחורי כל אחד מהעולים עומדת הבחירה להיות חלק מהעתיד של מדינת ישראל. המשימה שלנו היא להיות שם עבורם לאורך הדרך ולסייע להם להפוך את הבחירה שלהם לבית".

"מרגש לראות את מספרם הרב של העולים הצעירים והמשפחות שבחרו לקבוע את עתידם בביתו של העם היהודי", מוסיף שר העלייה והקליטה אופיר סופר. "בשנים האחרונות הובלנו תהליכים משמעותיים והנחנו תשתית לעידוד העלייה ולקליטתם המיטבית של עולים ממדינות המערב ומרחבי העולם, ומדהים לראות אותם כאן איתנו".

מניו יורק לגבעתי

מתוך סך העולים שהגיעו הקיץ מצפון אמריקה, 108 הן בנות שירות בודדות לעתיד, ו־183 חיילים בודדים לעתיד. איתן כהן בן ה־19, שעולה ארצה לבדו מניו יורק, הוא אחד כזה. "גדלתי בבית ציוני, בשכונה שרובה ישראלים. ההורים שלי ירדו מהארץ והתיישבו כאן, אבל המחשבות על ישראל תמיד קיימות". גם לתחושתו של איתן לא ניתן היה לברוח מהאנטישמיות שהתגברה בשנים האחרונות בארצו ובכלל. "כשאתה הולך למרכז העיר אתה מרגיש שזה מסוכן. גם בשכונה שלי היו כמה אירועים אנטישמיים, אבל זה כלום לעומת מה שקורה בעיר עצמה, שם מתקיפים באלימות יהודים ומשחיתים בתי כנסת".

בישראל איתן ביקר כמה פעמים, ובהמשך אף למד במכינת "עלי". באותה התקופה נפגש באחת השבתות עם קבוצת חיילים שגרמה לו להבין שהוא מעוניין לעלות ארצה באופן סופי, ולשרת בצה"ל. "מ־7 באוקטובר 2023 חשבתי על גיוס, ובמהלך טיול בקיבוץ נתקלתי בחיילים, דיברתי איתם והתרשמתי. אז החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אני יכול לעלות לארץ ולא להתגייס, אבל אם כל החברים שלי מהמכינה עושים זאת, מה ההבדל ביני לבינם - מרחק של טיסה? אני ציוני, אני צריך לשמור על המדינה שאליה אני מגיע, ואני אעשה כל שביכולתי לשמור עלי ועל הצוות שלי בדרך".

לקראת העלייה למטוס אני מבקש מאיתן להבין כיצד קיבלו בבית את המהלך. "ההורים שלי מעט חוששים, אבל הם גאים בי מאוד. סבא שלי ודוד שלי שירתו בחטיבת גולני, וברור לי שאגיע לקרבי גם כן. הייתי רוצה לשרת בחטיבת גבעתי, אבל איפה שאוכל לתרום זה טוב. המסר שלי למי שנמצא בסטטוס דומה: יש סביבך אנשים שיגידו 'לא, ותר על זה', אבל אם אתה יודע שלעלות ארצה זה הדבר הנכון עבורך, תמשיך בדרך הזו".