סמל ט', בן 19 מראשון לציון היה צריך להלחם זמן רב בכדי להגיע לשרת בחטיבת כפיר. נסיבות חייו הפכו את הגיוס לקרבי לבלתי אפשרי כמעט, ורק עם הרבה רצון ועקשנות וקצת עזרה, הוא הצליח לבסוף.
ט', נולד להורים אלכוהוליסטים, שהקשו מאוד על חייהן של אחיותיו הגדולות. "האחיות שלי מאוד סבלו מאבא בעיקר, עד שהועברו למשפחות אומנה. אני כועס עליו פחות, כי לא סבלתי ממנו ישירות, זה פשוט כעס על אבא שלא היה שם". ט' לא רוצה לפרט מה אחיותיו נאלצו לעבור, אבל המצב היה כל כך גרוע, עד שאחותו הגדולה, אז בת 20 בלבד, נאבקה להוציא אותו מהבית ולגדל אותו בעצמה. "היא החליטה לעזוב הכל ולקחת אפוטרופסות עלי. היא לא היתה מוכנה שאני אחיה את החיים האלה, שאסבול כמוה וכמו שתי האחיות האחרות. היא נשבעה שיהיו לי חיים טובים".
"הייתי מחכה שהיא תבוא"
שלוש שנים לאחר מכן, כשט' היה בן 5, נישאה אחותו. מאז נולדו לה שלושה ילדים והיא עשתה ככל יכולתה לתפקד כאם גם לאחיה הקטן. "היא באה לאספות הורים בבית הספר, לכל דבר, היא תמיד עשתה מאמץ שאני לא ארגיש מיוחד. זה היה יותר מגניב שאחותי גידלה אותי ולא ההורים. רוב החברים שלי היו מתפדחים מההורים שלהם, אבל אני רק הייתי מחכה שהיא תבוא". הוא נזכר.
"יכול לדבר על הכל"
איך זה לגדול אצל אחות גדולה ולא אצל ההורים? "מצד אחד - זה יותר כיף, היא מבינה אותי יותר. אני מאמין שהורים יותר קשוחים. איתה אני יכול לדבר על הכל, היא יותר קרובה לגיל שלי וקולטת את המצב שלי יותר טוב מהורים. מצד שני, היתה לה נטיה להיות קצת קשוחה, קצת לעמוד על שלה, היא ניסתה להראות שהיא כמו אמא כזאת, שמה גבולות".
לאורך כל החיים מאז שהוצא מבית ההורים, כמעט ולא היה בקשר איתם. כשהיה קטן הוא ביקר לפעמים אצל הוריו אבל הוא לא זוכר את זה. כשקצת גדל היתה תקופה שאימו היתה מבקרת אותו אבל לדבריו לא ראה אותם הרבה והם לא היוו מבוגר משמעותי בחייו.
שנה לפני הגיוס גילה ט' שהוא לא יכול להתגייס לקרבי הן בגלל שהוא בן יחיד והן בגלל שהוא מאומץ ע"י אחותו. שנה שלמה ניסו אחותו והוא לשנות את הגזירה. "כל יום ניסינו לדבר עם אנשים, נלחמנו על זה. אחרי שנה מצאתי עורכת דין שעזרה לי. הגענו לבית משפט, חתמנו על מסמכים וזהו. הצלחתי להתגייס לקרבי".
למה השירות הקרבי היה כל כך חשוב לו?
"רציתי לעשות שינוי עם עצמי, להתבגר, וכמובן 0 להגן על המדינה. גם הרגשתי שאני חייב להצטרף למאמץ המלחמתי אחרי 7.10. גם אחותי דחפה אותי לזה, היא האמינה שזה יבגר אותי, שזה יעזור לי בחיים. ועוד דבר: אם לא הייתי קרבי הייתי ג'ובניק, ואז הייתי צריך לשבת 8 שעות ביום מול מחשב וזה אני באמת לא מסוגל. יש לי קוצים, זה לא בשבילי. אני אוהב לזוז. לפני הצבא התאמנתי הרבה, בעיקר על כושר קרבי, הייתי ספורטאי כדור יד, אלו היו החיים שלי. אז הנטייה היתה ללכת לקרבי". ט' שמח מאוד שהמאבק שלו ושל אחותו להתגייס הצליח. "מאוד טוב לי היום. אני אוהב את האנשים פה, זה כמו המשפחה שלי. קשה לפעמים אבל זה קשה טוב כזה. קשה משמעותי".
כבן להורים אלכוהוליסטים, האם הוא חושש להפוך להיות כמוהם? "מאז הפעם הראשונה ששתיתי, התחלתי לחשוב שבגלל שההורים שלי היו אלכוהוליסטים יש לי סיכוי יותר גבוה להתמכר. אבל בגלל שאחותי תמיד הסבירה לי את הסכנות והיתה פתוחה איתי, ובמקביל - אף פעם לא מנעה ממני לשתות, אני מאמין שגם כשאני שותה אני הרבה יותר מודע לסיטואציה מאשר חברים שלי. אז יש לי דווקא פחות סיכוי להיות אלכוהוליסט. ראיתי מה אלכוהול עושה, מה הוא עשה למשפחה שלי. ברור לי לגמרי שאגדל את הילדים שלי אחרת מההורים שלי. שאהיה אבא טוב ומעורב. אני יותר חזק מההורים שלי. כל עוד אני לא מכור - אני יותר חזק".
"נתנה את השנים היפות"
את אביו ראה ט' לפני חצי שנה בנסיבות טראגיות. "לפני שהתגייסתי קיבל אבא שלי אירוע מוחי בעקבות תרופות שנטל. באותו היום זאת היתה אחת מהפעמים היחידות שהוא דיבר איתי. הוא אמר שהוא מצטער וביקש סליחה. זאת היתה בין השיחות היחידות שאני זוכר. באותו הלילה הוא נכנס למצב של קומה ונפטר לאחר מכן. האמת, זה היה לי מאוד קשה לדבר איתו. תמיד היינו צוחקים על זה במשפחה, שלאבא שלי יש 9 נשמות. הוא היה יחסית חולה אבל תמיד יוצא מזה, ואף פעם לא התרגשתי מזה באמת, כי הייתי בטוח שהוא יצא מזה. הפעם זה היה שונה, ראיתי איך הוא דיבר איתי, הוא כנראה הרגיש שהוא עומד למות".
בשיחה הטעונה ההיא, סלח ט' לאביו. במקום להאשים אותו ואת אימו על כך שהם העדיפו את הטיפה המרה על גידול הילדים, הוא רואה אותם בעין טובה בדיוק בגלל הנקודה הזאת. "אני סולח להם. אני מבין כמה התמכרות זה קשה ואיזו מחלה נוראית זה. ברור שיש להם יד בזה, אבל למדתי לסלוח להם. ילדים זה הדבר שהכי חשוב להורים בעולם וגם על זה הם ויתרו בשביל האלכוהול, אז כנראה שהם היו ועדיין במצב נורא קשה. עכשיו אני מבין את זה, אבל עד לפני הצבא מאוד כעסתי עליהם".
לסיום, מבקש ט' להודות לאחותו על שהצילה אותו מחיים קשים. "אני מאוד מעריך אותה על כל מה שהיא עשתה בשבילי. היא ויתרה על השנים הכי יפות שיש בשביל לגדל אותי. אני מאוד מודה לה ואוהב אותה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו