"הוא קפץ לי לכביש לנתיב", אמר נהג המשאית זמן קצר לאחר התאונה הקטלנית בכביש 5. כעת, לאחר שהואשם בגרימת מותו ברשלנות של דוד סלע ז"ל, השופט מנחם מזרחי זיכה את הנהג אשרף יוסף, לאחר שקבע כי לא הוכח שהמשאית סטתה לשול. בנוסף, הצביע מזרחי על שורה של כשלים בחקירת התאונה וקבע כי גרסת הנהג שלפיה המנוח נע לאחור לתוך נתיב נסיעתו נותרה אפשרות סבירה.
על פי כתב האישום, התאונה התרחשה בשעות הערב בכביש 5, כאשר יוסף נהג במשאית שנשאה מטען כבד ממערב למזרח, בסמוך למחלף שער שומרון. באותה העת עמד רכבו של סלע בשול הימני והוא עסק בטיפול בתקר בגלגל הקדמי השמאלי. המדינה טענה כי יוסף סטה עם המשאית לכיוון השול הימני ובעודו נוסע במהירות של כ-92 קמ"ש פגע בעוצמה במנוח וכן בדופן השמאלית של רכבו. סלע נפצע ופונה לבית החולים, שם נקבע מותו.
לפי התביעה, התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של יוסף. נטען כי הוא לא שמר על נתיב נסיעתו וסטה לשול, לא הבחין ברכב למרות שדה הראייה שעמד לרשותו, לא פעל כדי להתרחק ממנו, נהג ללא תשומת לב מספקת למתרחש בדרך ובמהירות גבוהה מהמותר, ולא פעל כפי שמצופה מנהג משאית סביר ומקצועי.
אלא שבמהלך המשפט התמקדה המחלוקת בשאלה מרכזית: האם המשאית סטתה ימינה אל השול ופגעה בסלע בעת שהחליף את הגלגל, או שמא נותרה בנתיב הנסיעה והמנוח הוא שחרג לפתע בגופו לאחור אל הנתיב.
יוסף לא חלק על כך שנהג במשאית ועל כך שהמשאית פגעה בסלע וגרמה למותו, אך כפר בכך שנהג ברשלנות. הוא טען כי נסע בנתיב הימני, הבחין ברכב שעמד בשול ונקט אמצעי זהירות, אך לא הבחין בסלע עצמו עד סמוך מאוד לפגיעה. לגרסתו, במהלך פתיחת ברגי הגלגל המנוח נע לפתע לאחור, ככל הנראה לאחר שאיבד את שיווי משקלו בעת שדרך על מפתח הגלגלים, וחלק מגופו נכנס לתוך נתיב המשאית.
גרסתו של יוסף נמסרה כבר בסמוך לתאונה. בתיעוד ממצלמות הגוף של שוטר שהגיע למקום הוא נשמע אומר: "ראיתי בן אדם קפץ אחורה לכביש". עד ראייה שנסע מאחורי המשאית סיפר במשטרה כי ראה אותה סוטה בחדות שמאלה לאחר האירוע, אך לא ראה אותה סוטה קודם לכן ימינה. לדבריו, לאחר התאונה הנהג היה נסער ואמר לו: "הוא קפץ לי לכביש לנתיב". השופט הגדיר את עדותו של אותו עד כ"מהימנה, אמינה ואובייקטיבית" וקבע כי היא תומכת בשני רכיבים מרכזיים בגרסת הנאשם: שלא נצפתה סטייה של המשאית ימינה אל השול, וכי מיד לאחר התאונה מסר יוסף שהמנוח נכנס אל נתיב נסיעתו.
אחת מנקודות המפתח בהכרעת הדין הייתה טענת כתב האישום שלפיה המשאית פגעה גם ברכבו של המנוח. בית המשפט קבע כי אילו עובדה זו הייתה מוכחת, היא הייתה עשויה להוות ראיה ברורה לכך שהמשאית אכן סטתה לתוך השול, שכן הרכב עמד בתוכו. אלא שבוחן התנועה אישר במהלך חקירתו הנגדית כי לא ניתן לקבוע ברמה הנדרשת במשפט פלילי שהמשאית פגעה ברכב. לפיכך קבע השופט כי לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי שהתרחשה פגיעה כזו.
בית המשפט מתח ביקורת משמעותית על חקירת התאונה. בין היתר נקבע כי קצין הבוחנים שהמשיך את הטיפול בתיק הגיע לזירה רק למחרת התאונה, לאחר שהזירה נותרה במשך שעות ללא שימור מתאים והמשאית כבר שוחררה. השופט קבע כי בנסיבות אלה קיים קושי להסיק ממיקום החפצים שנמצאו למחרת היכן בדיוק התרחשה הפגיעה.
לכך הצטרפו מחדלים נוספים: החוקרים לא השיגו את תיעוד מצלמות הכביש ממחסום אורנית, שעשוי היה לשפוך אור על נסיבות התאונה, לא בוצעה נתיחת גופה ואף לא בדיקה בידי פתולוג, ולא נגבתה עדות מבנו של עד הראייה. השופט סיכם כי "למרבה הצער, נערכה כאן עבודת בוחנות שאינה יכולה להוביל למסקנות, כנדרש בפלילים".
גם ניסוי שדה הראייה שנערך במסגרת החקירה לא התקבל כבסיס מהימן לקביעה נגד הנהג. בהכרעת הדין נקבע כי הניסוי לא נערך בתנאים זהים לאלה ששררו בזמן התאונה. בין היתר נעשה שימוש ברכב בצבע שונה ובמשאית אחרת, האדם שדימה את המנוח עמד זקוף ופניו לכיוון התנועה, בעוד שהמנוח עסק בהחלפת גלגל, ותנאים נוספים לא שוחזרו באופן זהה. השופט קבע כי בשל כך לא הוצגה ראיה מהימנה הסותרת את טענת יוסף בנוגע למועד שבו יכול היה להבחין במנוח.
מחלוקת נוספת נגעה למהירות הנסיעה. בעוד המדינה טענה כי במקום הותרה נסיעה במהירות של 70 קמ"ש וכי המשאית נסעה במהירות של כ-92 קמ"ש, בית המשפט קבע כי הגבלת המהירות ל-70 קמ"ש הייתה קשורה לעבודות בכביש וכי באזור התאונה המהירות המותרת הייתה 100 קמ"ש. בשל טווח הסטייה בפענוח הטכוגרף נקבע, לטובת הנאשם כנדרש בהליך פלילי, כי הוא נסע לכל היותר במהירות של כ-86 קמ"ש. השופט קבע אפוא כי לא הוכח שיוסף עבר עבירת מהירות.
בהכרעת הדין נקבע עוד כי במהירות של 86 קמ"ש המשאית עוברת כ-24 מטרים בשנייה, וכאשר משמאל למשאית נעו כלי רכב, נותר ספק אם יוסף יכול היה להגיב לתנועה הפתאומית של המנוח אל תוך נתיבו בזמן שנותר לפני הפגיעה. "אזכיר, כי בדיני רשלנות אנו עוסקים, ולמרות המוות העצוב והמצער, אין אנו עוסקים בדינים של אחריות קפידה או אחריות מוחלטת", כתב השופט.
השופט מזרחי נתן אמון בגרסתו של יוסף וקבע: "בחנתי את עדותו של הנאשם בקפידה ומצאתי כי הוא מסר עדות מהימנה ואמינה המתיישבת עם כלל הראיות, או לפחות מוסיפה אל הספק הקיים". בית המשפט קבע כי נותרה אפשרות "סבירה וממשית" שלפיה סלע נטה או מעד לאחור בזמן החלפת הצמיג וחלק מגופו חרג לתוך נתיב נסיעת המשאית, בפרק זמן שלא אפשר לנהג להגיב.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המאשימה לא הצליחה להוכיח שהמשאית סטתה אל השול או שיוסף יכול היה למנוע את התאונה. "מן המכלול דלעיל אני סבור, כי המאשימה לא עמדה בנטל העומד לחובתה להוכיח בראיות מהימנות ואמינות כי הנאשם פגע במנוח וגרם למותו העצוב והמצער, מתוך התנהגות רשלנית, בלתי סבירה ושניתן היה למנעה", קבע השופט, והורה על זיכויו של יוסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו