כאשר מדברים על צום בישראל, המחשבה הראשונה היא כמעט תמיד יום הכיפורים הקרב ובא. אולם, מנקודת מבט מחקרית, יום הכיפורים הוא רק פרק אחד בסיפור רחב בהרבה, שכן כמעט כל תרבות אנושית וכל דת גדולה הכירו בצום, כל אחת בדרכה. "לעיתים נדמה כי הרבה לפני שהאדם הבין מהו גלוקוז, אינסולין או הורמונים, הוא כבר ידע שיש קשר עמוק בין הימנעות מאכילה לבין הגוף, הנפש והרוח", מציין פרופ' אבי דומב, נשיא המרכז האקדמי לב והמדען הראשי לשעבר של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה.
כיצד מתייחס עולם המחקר למנהגי הצום השונים?
"המחקרים הרבים ביותר בהקשר זה נערכו דווקא סביב חודש הרמדאן, במסגרתו מדי שנה צמים מאות מיליוני מוסלמים מן הזריחה ועד השקיעה במשך כחודש שלם", מסביר פרופ' דומב. "זהו אומנם אינו צום רצוף, שכן בלילה מותר לאכול ולשתות, אך מדובר בדפוס חיים ייחודי המשנה את זמני הארוחות, השינה, הפעילות הגופנית וההפרשה ההורמונלית".
הפרופ' מציין שמן המחקרים הללו למדים כמה עובדות מעניינות. ראשית, גוף האדם מסוגל להסתגל במהירות יחסית לשינוי בזמני האכילה. "כבר לאחר ימים אחדים משתנה הפרשתם של הורמונים שונים, ובהם אינסולין, גרלין ולפטין, המעורבים בבקרת הרעב והשובע, וגם השעון הביולוגי, אותו מנגנון פנימי המכוון את פעילות הגוף לאורך היממה, מגלה גמישות גדולה יותר מכפי שסברו בעבר", הוא מסביר ומוסיף כי אצל רבים מן הצמים ברמדאן פוחתת תחושת הרעב במשך שעות היום ככל שהחודש מתקדם.
האם ניתן להסיק מכך מסקנות גם לגבי צומות אחרים?
"חשוב להיזהר בהסקת מסקנות, שכן צום הרמדאן שונה מאוד מצום יום הכיפורים לדוגמה", הוא אומר. "במהלך הרמדאן שותים בלילה, אוכלים שתי ארוחות ולעיתים אף יותר, וחוזרים על המחזור הזה במשך שלושים יום. ביום הכיפורים, לעומת זאת, מדובר בצום רצוף ללא מזון וללא מים, כך שהמשמעות הפיזיולוגית שלו שונה לחלוטין. הגוף יודע להתמודד היטב עם שני המצבים, אך הוא מפעיל מנגנונים שונים בכל אחד מהם", הוא מוסיף.
באופן דומה, ניתן למצוא שונות גדולה בין צומות נוספים של תרבויות ודתות נוספות. כך לדוגמה, גם במסורת הנוצרית ניתן מקום מרכזי לצום, אך צורתו שונה. "בכנסיות המזרחיות נהוגים במשך השנה ימי צום רבים, ולעיתים תקופות ממושכות שבהן נמנעים ממזונות מסוימים, בעיקר בשר, מוצרי חלב וביצים", מסביר פרופ' דומב.
"מבחינה רפואית, אין זה צום במובן המקובל של המילה, שכן צריכת המזון נמשכת, אך הרכבו משתנה באופן משמעותי. חוקרי תזונה מצאו כי דפוס אכילה זה דומה במידה מסוימת לתזונה ים-תיכונית, והוא נקשר בחלק מהמחקרים לשיפור במדדים מטבוליים שונים. שוב אנו למדים כי ההשפעות הבריאותיות אינן נובעות רק מהשאלה כמה אוכלים, אלא גם ממה אוכלים ומתי", הוא מוסיף.
כדוגמה נוספת, מביא פרופ' דומב את הודו, שם הצום הוא חלק בלתי נפרד מן החיים. "ההינדואיזם כולל מגוון עצום של מסורות צום: יש הצמים פעם בשבוע, אחרים בימים המוקדשים לאל מסוים, ויש הבוחרים להסתפק בפירות, בחלב או במזון צמחי בלבד במשך תקופות שונות", הוא מציין. "אין דגם אחד של צום הינדי, אלא פסיפס של מנהגים המשתנים בין אזורים, קהילות וזרמים".
אולם לצד השונות הרבה בין צום לצום, בסופו של דבר, כאשר בוחנים ממבט העל את כלל המסורות הללו יחד, מתגלה תופעה מסקרנת. "למרות ההבדלים הגדולים בין הדתות, כמעט כולן הגיעו, כל אחת בדרכה, למסקנה דומה: הצום איננו רק הימנעות ממזון", מדגיש הפרופ'. "הוא כלי להתבוננות פנימית, למשמעת עצמית ולהסטת תשומת הלב מן הגוף אל העולם הרוחני. המדע כמובן אינו עוסק במשמעות הרוחנית של הצום, אך הוא בהחלט מסוגל להסביר מדוע לאחר השעות הראשונות משתנה לעיתים גם החוויה הנפשית. ירידת רמת האינסולין, העלייה המתונה בגופי הקטון, השינויים בפעילות מערכת העצבים והירידה בגירויים החיצוניים יוצרים מצב שונה מן השגרה".
הפרופ' מסביר כי יש צמים שמתארים מצב של תחושת רוגע, אחרים מדווחים על חדות מחשבה, ויש החשים דווקא עייפות. "כל אדם מגיב מעט אחרת", הוא מציין, "אך עצם קיומן של התחושות הללו חוזר בתיאורים שנכתבו במשך אלפי שנים, הרבה לפני שהייתה לנו דרך למדוד אותן במעבדה".
ייתכן שזה גם אחד הדברים המעניינים ביותר בצום, מצווה או מנהג שנולדו הרבה לפני הרפואה המודרנית וממשיך לעורר שאלות שהמדע עדיין בוחן. "המדע והמחקר המודרני יכולים להוסיף לנו ידע חשוב על התהליך ולהבין טוב יותר את השפעותיו", מסביר פרופ' דומב. "אך עצם העובדה שהוא נשמר במשך דורות ובתרבויות שונות מלמדת שהמשמעות שיוחסה לו תמיד הייתה רחבה יותר מן ההשפעה הפיזיולוגית בלבד", הוא מסכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו