יצא לעבודה, נמלט מטיל ונפצע: הביטוח הלאומי סירב להכיר בכל הפגיעות

עובד בית החולים ברזילי באשקלון, שיצא מביתו למשמרת ימים ספורים לאחר מתקפת שבעה באוקטובר, נקלע בדרכו לרכב למתקפת טילים. הוא רץ בחזרה לביתו כדי לתפוס מחסה, נפצע בקרסול, ובהמשך, כשהגיע לממ"ד, נפל טיל בסמוך לביתו. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה בקרסול כפגיעה בעבודה, אך את הפגיעה הנפשית והפגיעה בשמיעה והטנטון הכיר כפגיעות איבה בלבד. כעת קבע בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כי יש לראות בכל הפגיעות פגיעות בעבודה, ואף חייב את הביטוח הלאומי ב-5,000 שקלים.

על פי פסק הדין בפורסם היום (שני), התובע, בן 45, עובד במשמרות בבית החולים ומתגורר בבית פרטי באשקלון, במרחק של דקות נסיעה ממקום עבודתו. ב-11 באוקטובר 2023 התכונן לנסוע ברכבו למשמרת צהריים בבית החולים. הוא הגיע למכונית ופתח את הדלת, אלא שבאותו רגע החלו להופיע יירוטים בשמים, מבלי שנשמעה אזעקה. התובע החל לרוץ בחזרה לביתו כדי לתפוס מחסה. בכניסה לבית נתקל במדרגה, נפל ונחבל בקרסול ימין, אך קם והמשיך בריצה ישירות לממ"ד.

עוד עולה מפסק הדין כי לפני שהספיק לסגור את דלת הממ"ד, נפל טיל בסמוך לביתו. בעדותו תיאר את הרגע: "היה פיצוץ אדיר, כל הבית עשן כל החלונות". בעקבות נפילת הטיל הוא סובל מפגיעה נפשית מסוג PTSD ומפגיעות בשמיעה, ובהן ירידה בשמיעה וטנטון. הביטוח הלאומי הכיר בפגיעות אלה כפגיעות שנגרמו באירוע איבה, אך לא כפגיעות בעבודה.

התובע טען כי חזרתו לממ"ד לא הייתה סטייה מהדרך לעבודה שנעשתה לצורך אישי, אלא פעולה זמנית והכרחית שנכפתה עליו בשל מצב החירום. לטענתו, הוא כבר יצא לעבודה ונקלע למתקפת טילים, ובעקבותיה רץ בהתאם להנחיות פיקוד העורף למרחב המוגן. עוד טען כי מדובר ב"אירוע מתגלגל ורצוף", וכי אין הצדקה להבחין בין פגיעה שהתרחשה בדרך למרחב מוגן ציבורי לבין פגיעה שהתרחשה בממ"ד בביתו.

מנגד, הביטוח הלאומי טען כי יש להפריד בין האירועים. הפגיעה בקרסול אירעה בשטח שהוכר כרשות הרבים ולכן הוכרה כפגיעה בעבודה, אולם בעת נפילת הטיל כבר היה התובע בתוך ביתו. לטענת המוסד, הפסיקה נוקטת גישה מצמצמת ביחס לפגיעות שמתרחשות במעונו הפרטי של אדם, וההכרה בסיכוני הדרך אינה משתרעת ככלל על פגיעות שמתרחשות בתוך הבית. המוסד אף טען כי אילו התובע היה מספיק להיכנס לרכב ולנסוע לעבודה ואז נפגע מנפילת הטיל, ניתן היה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, אלא שבפועל הוא חזר לתחומי מעונו הפרטי.

בית הדין לעבודה, בראשות השופטת אביגיל בורוביץ', דחה את עמדת הביטוח הלאומי. בפסק הדין נקבע כי המוסד ביקש למעשה להחיל "מבחן טכני", שבו מקום התרחשות האירוע הוא השיקול המכריע. אלא שלדברי בית הדין, "המבחן הוא מבחן מהותי ותכליתי", ובמסגרתו יש לתת משקל מכריע לשאלה אם למבוטח הייתה שליטה על הסיכון שהתממש. במקרה הזה נקבע כי מדובר באירוע מסכן חיים שלתובע לא הייתה כל שליטה עליו.

בית הדין הדגיש כי התובע פעל כפי שנדרש ממנו ורץ למרחב המוגן הקרוב ביותר, שהיה בביתו. "התובע פעל להציל את חייו", נכתב בפסק הדין, תוך שנקבע כי פעל בהתאם להנחיות פיקוד העורף ואין לזקוף זאת לחובתו. עוד נקבע כי בנסיבות המקרה אין הצדקה להבחין בין מקלט ציבורי או מיגונית לבין ממ"ד המצוי בביתו של אדם, שכן חובתו הייתה להגיע במהירות למרחב המוגן הקרוב ביותר.

גם הטענה שלפיה חזרתו לביתו קטעה את דרכו לעבודה נדחתה. בית הדין קבע כי מדובר בסטייה שלא תוכננה מראש, לא נועדה לצורך אישי ונבעה ישירות מהסכנה שנוצרה בדרך. בית הדין התייחס גם לנסיבות החריגות ששררו באותם ימים באשקלון, ימים ספורים לאחר שבעה באוקטובר, וקבע כי באותה תקופה "כל יציאה מהבית הייתה כרוכה בנטילת סיכונים". עוד נכתב: "התובע יצא את ביתו על מנת להגיע לעבודתו ונקלע למתקפת טילים. קשה להלום טענה לפיה אין לראות באותה מתקפת טילים משום חלק מסיכוני הדרך".

בסופו של דבר קבע בית הדין כי ההבחנה שעשה הביטוח הלאומי בין הפגיעה בקרסול לבין הפגיעות שנגרמו בעקבות נפילת הטיל היא "אבחנה מלאכותית". נקבע כי מדובר במתקפת טילים אחת ובמסכת עובדתית אחת, שבמהלכה התובע מיהר למרחב המוגן הקרוב ונפגע הן בדרכו אליו והן לאחר שנכנס לממ"ד, בטרם הספיק לסגור את הדלת.

התביעה התקבלה, ובית הדין קבע כי שלוש הפגיעות, הפגיעה בקרסול ימין, הפגיעה הנפשית והפגיעה בשמיעה ובטנטון, יוכרו כולן כפגיעות בעבודה. הביטוח הלאומי חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 5,000 שקלים.