סא"ל (מיל') תומר ברוק הגיע לפגישה כשהוא נעזר בקב, זכר לכדור שספג ברגלו מצלף במחנה הפליטים בג'נין בינואר 2024. על סא"ל (מיל') איתמר איתם לא רואים את הפציעה הקשה שעבר בחודש מאי באותה שנה בעזה. ואילו סא"ל (מיל') מני ונטורה בריא וחייכן, אבל לצערו נאלץ למכור עסק שהקים, כי הבין שבתקופה כזו אי אפשר לשלב בין צבא לעסקים - ובחר במדים.
"זה חלק מההקרבה שלנו", מסביר ונטורה, המשרת כמג"ד במילואים. "זה עצוב ואבסורד גדול, אבל חודשיים אחרי 7 באוקטובר החלטתי להתמנות למג"ד ולהיכנס מתחת לאלונקה יחד עם ההבנה שיהיו לכך מחירים כבדים. הרי לפני זה חיינו באופוריה, חשבנו שיהיו מלחמות בקטנה ונגמרו האיומים הגדולים, ובסוף ראינו שאנחנו באיום קיומי אמיתי, ואם אנחנו לא נקום לא יהיה מישהו אחר".
השלושה, למרות המחירים האישיים, ממשיכים לשרת וחברים בתנועת "המילואימניקים דור הניצחון" שדורשת גם כעת, בתקופה של שקט מתוח, להמשיך עד להכרעת האויב.
"7 באוקטובר לא החל בשעות הקטנות של אותו יום, אלא קשור לקונספציה שלמה שבה התנהלה מערכת הביטחון, ואני מתכוון לרמטכ"לים לשעבר, סגניהם, שרי ביטחון וראש הממשלה", משוכנע איתמר, בן ה־45, בנו של תא"ל (מיל') אפי איתם. "האנשים האלה לא יכולים להגיד 'אני לא בעסק'. הדבר הזה הובל במקהלה ברורה שפלטה את מי שלא הלך בתלם".
"עדיין בקונספציה"
ברוק (47), נשוי ואב לשבעה, ממהר להתערב: "אנחנו עדיין שרויים באותה קונספציה. לא התפכחנו, ויש לנו אחריות כמפקדים לעמוד על המשמר ולוודא שהדבר לא חוזר על עצמו, לפחות לא בדורנו. לעשות מאמצים כבירים שלא נשמע דיבורים בעלמא ויציאות לצורך פוליטיקה גם מאלה שמכהנים כיום".
ונטורה (43) מדגיש: "משימתנו כארגון היא להדליק נורות אזהרה. עשינו תרגיל באחת האוגדות וכולם התלהבו, ואילו אני אמרתי 'צר לי לצנן את ההתלהבות, אבל במצב אמת, אם לא יהיה סד"כ גדול יותר, אדון רבש"ץ תדע שלא אוכל להגיע אליך, כי הגזרה גדולה מדי'. המשימה היא לומר את האמת בפנים. הפחד הגדול הוא ההתמכרות לשקט".
ונטורה, נשוי ואב לשלושה, כבר אחרי יותר מ־600 ימי מילואים ומחזיק את הצו הבא ביד. "אי אפשר לשקר", הוא מודה. "יש שחיקה של עולם המילואים, לכן היום אנחנו צריכים לגייס את כולם לחודש, חודשיים, אבל בהבנה שמסיימים את המלאכה, כי אם נמשיך עם סבב מילואים כל חצי שנה זה יהיה קשה מדי".
אפשר בכלל לסיים ולנצח?
"אגיד לך מה הניצחון האישי שלי - שאני יכול לנסוע לאל ח'יאם (בלבנון; א"ל) 9-8 ק"מ פנימה, כשבעבר פחדנו לנסוע ליד הגדר שמא יתפוס אותנו איזה נ"ט. ניצחון זה כשהחיילים נמצאים בשטח האויב ויש לנו מרחב אבטחה. לפעול על פי תורת ההגנה כפי שהיא כתובה בספר, והשלב הבא מבחינתי הוא להתיישב בלבנון ובמרחב החיץ, וכמה שיותר".
"לבתר את הרצועה"
איתם, שסיים לפני חודש תפקיד כמפקד גדוד הסיור של חטיבת ביסלמ"ח וכעת מנהל לחימה בחטיבה, הקשיב ולא הסכים עם כל מה שחברו אמר. "אני לא שותף לדעה הזו", הדגיש, "אבל אחרי שלוש שנות לחימה אפשר בהחלט להגיע להכרעה. לפני 7 באוקטובר ברחנו לאשליה, שזה לא באמת אויב והוא לא ממש מאיים, והופעל כוח רך.
"צה"ל מסתכל כיום על עצמו בעיניים של הכרעה. בלבנון זו הפעם הראשונה שכבשנו שטח, השמדנו תשתיות והיינו מוכנים לגרש אוכלוסיית אויב ולעמוד על זה. היינו מוכנים לספוג אבידות. זו תוצאה של תהליכים. בסופו של דבר, ככל שאתה מגיע יותר מהר למטרה אתה חוסך חיי חיילים, כי כשהאויב חלש ונמצא במקומות שבהם הוא מתקשה, אתה צריך פחות כוח. מה האלטרנטיבה? לספר לעצמנו שקרים".
ברוק, שמשמש כסגן מפקד חטיבת מילואים, משוכנע כי למרות השינוי בגישה הצבאית עדיין לא העלינו הילוך בהתנהלות.
"אנחנו לא עומדים על הקווים שהיינו רוצים. צריכים לוודא שההגירה מעזה קורית, כי לעזתים אין כיום היכן לגור, אז בוא נתקצב ונוודא שיש שם הגירה מרצון. גם אם מיליון יעזבו ומיליון יישארו - זה יהיה הרבה יותר טוב ברמה הביטחונית.
"המחיר של הפלסטינים לדעתי היה צריך להיות הרבה יותר כבד, כולל לקיחת שטחים, כי הם כבר מדברים על 7 באוקטובר הבא. צריך לבתר את הרצועה לשלושה חלקים כשצה"ל שולט ולא חמאס, והעיקר לא לעזוב את הקו הצהוב עד שהאויב לא מתפרק מנשקו. אם נעשה את הטעות שוב, לא למדנו דבר".
צריך לזכור שאנחנו תלויים גם באמריקנים.
איתם: "אנחנו לא ראשי ממשלה. אתה שואל מה תפיסתנו, והיא שאי אפשר לתת ביטחון אמיתי לאורך זמן לתושבי העוטף וגבול הצפון מבלי שיש מרחב ביטחון עמוק שצה"ל נמצא בו לפני התושבים. זו מוסכמה מקצועית, צבאית, שכל אחד בעולם מבין ולכן זו צריכה להיות התעקשות. התושבים לא מטומטמים. בעבר כל פעם שביצענו נסיגה קיבלנו מחבלים על הגדר".
"תוכנית לגיוס חרדים"
השלושה הנהיגו חיילים לאורך המלחמה ויודעים שלא כולם חושבים כמוהם, בטח אחרי לחימה ממושכת. "מן הסתם יש כאלה וכאלה", איתם מודה. "מי שנלחם ועשה מילואים מבין הרבה יותר טוב את הדברים שעליהם דיברתי. נצטרך בשנים הקרובות לעשות יותר ימי מילואים, אבל אנחנו יודעים שהאלטרנטיבה היא שלא יהיה ביטחון לאזרחי המדינה.
"יש הרבה מה לעשות בתחום מיצוי כוח האדם בצה"ל ללחימה. יש מה לעשות בתחום החינוך. צריכים תוכנית לאומית לגיוס חרדים, כי כיום אנחנו בקמפיין פוליטי שאף אחד לא רוצה לגייס חרדי ובטח לא ללוחמה".
איתם, אב לשישה המתגורר ביישוב הקהילתי הושעיה, עבד במשרד החינוך לפני המלחמה ונאלץ להתפטר מעבודתו. ברוק, איש תחום הסייבר, לא מסתכל לאחור, ואילו ונטורה נחוש להמשיך לפקד על חייליו עם כל הקשיים.
"מכרתי את העסק, והיום כשאתה מגיע למקום עבודה אומרים 'אתה בחור רציני, אבל מג"ד'", ונטורה אומר. "הייתי עצמאי, ואני גם מבין שבסוף בעל עסק לא רוצה לקחת מישהו שנעלם לו לחצי שנה ויותר".
ברוק: "כל מפקד שאני מכיר, הקושי של הזמינות למשפחה והניתוק הגדול, שבלעדיו אין יכולת להתמודד, הוא מטורף מבחינתו. אנחנו, בשונה מאחרים שלקחו אחריות במירכאות, לוקחים אחריות בפרקטיקה.
"במובן מסוים אנחנו מפקירים את הזוגיות, את הילדים והעסקים ותוקעים את עצמנו בזמן שאחרים מתקדמים. אנחנו מתי מעט, וכשאני מסתובב בפארק עם הילדים אני שומע את האנשים מסביב והם מדברים לגמרי אחרת מאיתנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו