החג הראשון של משפחת לורן בארץ: "לא באנו לבקר - הפעם אנחנו בבית"

משפחת לורן עלתה הקיץ לישראל מבוקה ראטון שבפלורידה והתיישבה בזכרון יעקב. יעל (44), ישראלית במקור, ודניאל (48), שלמד בעברו רפואה בארץ, עלו יחד עם שלושת ילדיהם: נועה (15), מאיה (13) ואדם (6). המעבר לפלורידה ולחיים החדשים בישראל יצא לפועל בסיוע ארגון "נפש בנפש", ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF-USA.

"דיברנו על עלייה במשך שנים", משחזר דניאל, "אף פעם לא היה 'זמן מושלם' לעשות את זה, במיוחד כשיש ילדים, קריירה ובתי ספר. בסופו של דבר החלטנו שאם החיים בישראל הם מה שאנחנו רוצים עבור המשפחה, צריך להפסיק לדבר ופשוט לעשות את זה". הבחירה בזכרון יעקב לא הייתה מקרית - הקרבה למשפחה, ובהם ההורים של יעל ביוקנעם, הקלה משמעותית על המעבר.

מבוקה ראטון לכרמל: "הפעם אנחנו בבית"

למרות שבבוקה ראטון חיו בקהילה יהודית עניפה ופעילה, המעבר לישראל מביא עמו תחושה שונה לחלוטין. "באמריקה החגים מתקיימים בתוך חברה שממשיכה בשגרה. כאן כל המדינה משתנה, בתי הספר נסגרים ורואים סוכות בכל מקום", הם מסבירים. "יש משהו מדהים בהבנה שאנחנו לא מבקרים ואז עולים על מטוס - הפעם אנחנו בבית". את ארוחת החג הקרובה הם יחגגו סביב שולחן גדול עם הוריה של יעל, דודתה ובני הדודים, וכבר מתכננים לבנות סוכה ראשונה כמשפחה שחיה בישראל.

לצד ההתרגשות המשפחתית, המשפחה מתמודדת גם עם אתגרי הקליטה והיומיום, ובראשם שילוב הילדים. "יום הלימודים הראשון היה כנראה הרגע המשמעותי ביותר בעלייה שלנו", מודה דניאל, "עבור הילדים זה מעבר ענקי. הם עזבו את החברים והסביבה שהכירו באמריקה, ועכשיו מתחילים מחדש במדינה חדשה, תרבות שונה, והרבה יותר עברית. הייתה שם בהחלט תערובת של חשש והתרגשות. כהורים, אתה דואג אם הם יצליחו להכיר חברים ואיך הם ישתלבו במערכת החינוך. התקווה הגדולה שלנו היא שהכל יהיה להם קל, שירגישו בהדרגה יותר ביטחון עם השפה ויבינו שזה הבית שלהם".

למשפחות נוספות בארה"ב שיושבות על הגדר, יש לדניאל מסר ברור: "תמיד יהיו סיבות לחכות - עבודה, בית, עברית או שיקולים כלכליים. אבל צריך לשאול איפה אתם רוצים להיות בעוד חמש או עשר שנים. אם ישראל היא המקום, לפעמים פשוט צריך לעשות את הצעד".

מייסד-שותף ומנכ"ל ארגון "נפש בנפש", הרב יהושע פס: "ראש השנה הראשון של משפחה בישראל הוא הרבה יותר מעוד חג. הוא מסמל את הרגע שבו ישראל הופכת ממקום שמגיעים לבקר בו – למקום שקוראים לו בית. עבור משפחת לורן, זו השנה הראשונה שבה הם נשארים כאן גם אחרי החגים. אין דרך יפה מזו להתחיל פרק חדש בחיים".