מתיקות מדור לדור: הלוחם שמוצא עוגן אצל סבו

משדר "יד מרדכי" באתר "היום": עבור עידו ארבל, בן 28 מתל אביב המשרת כנהג בחטיבת אלכסנדרוני במילואים, הבית של סבא וסבתא הוא תמיד המקום שאליו משתוקקים לחזור. "כל הילדות שלי גרתי ממש כאן, קרוב לסבא וסבתא, וכל תירוץ שיש כדי לבוא לכאן הוא מבורך," מספר עידו ומסביר את החשיבות של סבו המשפחתית: "סבא הוא ראש השבט, הוא מקיים את משפחת ארבל. כל נכד שמגיע לגיל בר-מצווה או בת-מצווה, עובר סדרה של משימות עם סבא".

סדרת המשימות הזו כוללת כישורי חיים מעשיים לצד חוויות ערכיות. "להכין חביתות, לתלות תמונה, רובה אוויר ואקדח וטיול במצדה," משחזר סבא מוטי בחיוך, ומוסיף בדגש: "עשינו הרבה דברים, הכול בהסכמה, בשיחות" עידו מצדו ממהר לחזק את הדברים ומדגיש: "בהסכמה מלאה. אני מסתכל עליו בכל יום כמודל לחיקוי - סבא הוא שועל הקרבות הכי ותיק פה, חווה הכל, ראה הכל ויודע הכל"

מדור לדור: הקשר שהפך לברית לוחמים

עם פרוץ המלחמה והשירות הממושך במילואים, הקשר המשפחתי העמוק קיבל רובד ייחודי נוסף. "אני חושב שבשנים האחרונות, ובפרט בתקופת המלחמה, נוצרה איזושהי קרבה שהיא מעבר לנכד וסבא - ממש קרבה של לוחמים," אומר עידו. מוטי, שלחם כחי"רניק בסיני, בלבנון ובכל מלחמות ישראל, מבין בדיוק על מה נכדו מדבר: "כחי"רניק זה לאכול בוץ - פעם זה בלבנון ופעם זה בעזה. אלה אותן חוויות של יחידה לוחמת, והרוח נשארה אותו דבר".

עבור עידו, הניסיון העשיר של סבו הפך למקור תמיכה ענק בשטח: "להתייעץ איתו ולשתף אותו זה ממש עוזר. זה יצר עוד נושא משותף ועוד משהו שאפשר לדבר עליו. כל הזדמנות שיש לשמח את סבא -רצים על זה". ברגע מיוחד ומרגש במהלך הביקור, הגיש עידו לסבו מכתב הוקרה מעומק הלב וכתב: "לסבא היקר, שתמשיך להיות עוגן משמעותי בחיים שלי לעוד הרבה שנים. אוהב ומעריך המון".

המחווה המרגשת נגעה עמוק בליבו של מוטי. "כל כך פחדתי מלהיות פנסיונר, אבל מסתבר שזה הפרק הכי יפה בחיים. מה צריך בחיים? בריאות טובה ונחת מהנכדים". מוטי סיכם באיחול חם לנכדו לקראת הבאות: "אני מאחל לעידו, כשהוא יגיע לסופה של השנה הזאת ויסתכל אחורה, שהוא יחייך בסיפוק ויגיד לעצמו: 'וואלה, הייתה לי שנה טובה מאוד'. הלוואי, על כל עם ישראל - אמן". צפו בכתבה המלאה.