100 שנה לצאתו: סודות הספר שכל ישראלי מכיר נחשפים

ביום ראשון הקרוב, 6 בספטמבר, יערוך מכון ז'בוטינסקי ערב עיון מיוחד לרגל חגיגות ה־100 לאטלס (בשעה 18:00 במרכז ברודט בתל אביב). על השאלה "היכן מצוי ים אשכנז?" נוכל לענות כבר כעת: כך, בשם עברי, בחר ז'בוטינסקי לכנות את הים הצפוני שנפרס לחופה של גרמניה, היא אשכנז במקורותינו.

"השקפת העולם שלפיה קבע ז'בוטינסקי שמות עבריים למקומות שונים בעולם, וכן האופן שבו חידש מונחים גיאוגרפיים, מרתקים בפני עצמם, והם כמובן קשורים לא רק לעניין שלו בשפות - כמי ששלט בעשר לשונות ויותר - אלא גם להשקפת עולם לאומית חזקה".

במקרים שבהם לא היה בנמצא שם עברי, ז'בוטינסקי נאלץ לבחור בין כמה שמות לועזיים. גם אז היתה לו משנה סדורה באשר לאופן הבחירה: "בבחינת השמות, התנהלנו בדרך כלל על פי מבטאם בלשון יושבי המקום", קבע ז'בוטינסקי בהקדמה לאטלס. יש לומר, קבע לא רק לקוראיו הראשונים - אלא גם לדורי דורות, גם לימינו אנו. רק בזכותו מדינת Illinois נקראת עד היום אילינוי בשפה העברית, מדינת Arkansas - ארקנסו, והעיר Chicago - שיקגו.

הלטינית עתיקה כעברית

הקושי שעמד בפני עורך האטלס העברי הראשון בבואו לתת שם לשווייץ היה גדול יותר. במדינה זו נהוגות ארבע שפות שונות, ובכל אחת מהן מבטאים את שם המדינה אחרת. ז'בוטינסקי ידע שבספרות העברית נודעה הארץ הזו בשמה הגרמני (שווייץ) או בשמה הרוסי (שוויצריה), אך לבסוף החליט לקרוא לה "הלווציה", כשמה הלטיני. מדוע ללכת דווקא ללטינית? לז'בוטינסקי היה הסבר מבריק: הרי לטינית היא שפה עתיקה ובת הים התיכון - בדיוק כמו השפה העברית!

השם "הלווציה" לא היכה שורש בעברית מדוברת, ונדחק הצידה לטובת "שווייץ". שמות אחרים מבית היוצר של ז'בוטינסקי דווקא התקבלו והתקבעו. כך או כך, הוא הקדים בהרבה את דונלד טראמפ בהבנה ששם של מפרץ או של אגם לא רק מתאר מציאות, אלא גם קובע תודעה.

בחסות מו"לים גרמנים

"מבחינות רבות, כל האטלסים שהופיעו בעברית לאחר מכן הלכו בעקבות אטלס זה, והיוו פיתוח ועדכון שלו", אומר ד"ר וייסבלאי. "יש הרואים בו לא רק חשיבות בעצם היותו ספר ראשון מסוגו בלשון העברית, אלא גם ניסיון חסר תקדים ומקורי לייצג כיצד נראית הגיאוגרפיה של עם ללא טריטוריה משלו. אף שהאטלס נועד בתחילה להיות ספר שימושי ללימוד עבור תלמידי בתי הספר העבריים - שעד אז היו משתמשים באטלסים גרמניים, אנגליים ולעיתים רוסיים - היקף הפרויקט גדל תוך כדי ביצועו".

מלאכת ההוצאה של "האטלס הלאומי" היתה חלק בלתי נפרד מתהליך בניית הלאום, שז'בוטינסקי עסק בו ופעל למימושו בכל החזיתות. עם זאת, בעיני ד"ר וייסבלאי, מעשה ידיו משקף באופן נאמן את היותו של העם היהודי - ממש כמו ז'בוטינסקי עצמו באותו הזמן - עם ללא טריטוריה אחת קבועה ומוגדרת, עם אשר מפוזר לו בין שבעה ימים.

שתיים מהמפות המקוריות והמעניינות במיוחד באטלס זה הן מפת "הגולה", שכוללת מידע על אוכלוסיית היהודים בכל רחבי העולם, ובכלל זה על יחס (באחוזים) בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה הכללית, תנועות של הגירה ונדודים; ומפת "נדידה והתיישבות", המציגה את נדידת העמים לאורך ההיסטוריה האנושית, מימי קדם ועד לעת החדשה, שיש בה כדי להביא לידי ביטוי את תנועת הנדידה של העם היהודי בהקשר כללי הרבה יותר. במפה זו בא לידי ביטוי גם נתון המוגדר על ידי ז'בוטינסקי "עמים או לשונות שעברו מעל פני הארץ", דהיינו עמים ושפות שנכחדו.

ז'בוטינסקי השתמש במידע שנצבר ונאסף בין השאר על ידי אברהם יעקב ברור, וגם על ידי אהרן אהרנסון, מייסד ניל"י

אמנם זהו אטלס לאומי, אבל בפירוש הוא לא רק "אטלס יהודי", והוא כולל את כל המידע שנכלל בכל אטלס ברמה גבוהה - כמו שטחים ואקלים של ארצות שונות ועוד. ז'בוטינסקי עשה שימוש במגוון רחב של מידע שנצבר ונאסף על ידי מלומדים יהודים שעסקו בגיאוגרפיה לפניו, כמו אברהם יעקב בְּרָוֶר (אביו של הקרטוגרף משה ברור), וכן במידע שנאסף על ידי אהרן אהרנסון, מייסד ניל"י.

"האטלס העברי הראשון היה פרויקט מו"לי ראשון מסוגו, מורכב ומרשים ביותר מבחינת הפקתו כמוצר דפוס, ובמיוחד האתגר הטכני העצום של הדפסת מפות שמשולבים בהן טקסטים עבריים", מסכם בהתלהבות ד"ר וייסבלאי. "במידה רבה, ההישג העצום של הפקתו ברמה כה גבוהה היה הודות לשיתוף פעולה יוצא דופן בין ז'בוטינסקי ושותפו, שלמה זלצמן, לבין מו"לים גרמנים שנענו לאתגר של הפקת אטלס עברי ראשון ברצון רב".