ד"ר גדעון נאור, מראשוני בוני הנגב, ראש המועצה הראשון של קריית גת ומי שכונה "ראש העיר הראשון של שדרות", הלך לעולמו בגיל 97. מסלול חייו של נאור, שהחל באירופה ערב מלחמת העולם השנייה, נשזר לאורך עשרות שנים בסיפור הקמתם והתפתחותם של יישובי הדרום ומדינת ישראל.
מלוחם פלמ"ח למנהיג מוניציפלי בנגב
נאור נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1929. בילדותו היה עד לכניסת הנאצים לפראג, ובשנת 1939 עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. באוגוסט 1947, לאחר הכשרה בקבוצת גבע, הגיע לנגב עם חבריו מתנועת הנוער העובד והיה לממייסדי קיבוץ גבים. הוא שירת כלוחם בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, ובמהלך מלחמת העצמאות אף שימש כמפקד האזור בקיבוץ.
בשנת 1955, בתקופה שבה הנגב המערבי התמודד עם חדירות פדאיון ומציאות ביטחונית מורכבת, נבחר נאור לעמוד בראש המועצה האזורית שער הנגב. לצד העיסוק השוטף בביטחון, הוא פעל לקידום שיתופי פעולה אזוריים בתחומי הכלכלה, השירותים והחברה. באותן השנים החלה גם שדרות הסמוכה לצמוח במהירות, אך טרם הוקם בה מינהל עצמאי. האחריות על אספקת השירותים המוניציפליים ויצירת מקומות התעסוקה לתושביה הוטלה למעשה על שער הנגב, וכך, על פי מרכז השלטון המקומי, מצא עצמו נאור מתפקד כ"ראש העיר הראשון של שדרות" לכל דבר ועניין.
בניית קריית גת וקידום עיירות הפיתוח
בהמשך דרכו עבר נאור לקריית גת, אשר בשנותיה הראשונות נוהלה באמצעות ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד העבודה. תחילה מונה נאור לרכז הוועדה, ובשנת 1958 נבחר לראש ועד היישוב. עם הפיכתה של קריית גת למועצה מקומית, הפך נאור לראש המועצה הראשון שלה, ובכך היה לראש הרשות המקומית הצעיר ביותר בישראל באותה עת, כשהוא בן 29 בלבד.
הוא כיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות עד לשנת 1965. בתקופה זו התמודד עם האתגרים האדירים של הקמת עיר חדשה, קליטת עולים מקהילות וארצות שונות, והמאבק המתמיד להבאת תעשייה ומקומות תעסוקה. על פי נתוני מרכז השלטון המקומי, אוכלוסיית העיר צמחה בתקופת כהונתו מכ-3,500 תושבים לכ-23 אלף. נאור ראה בהקמת קריית גת הגשמה של החזון הציוני וניסיון ליצור חברה משותפת ומלוכדת לעולים מכל העדות. הוא נמנה עם יוזמי "גוש עיירות הפיתוח" – התארגנות שנועדה לחזק את כוחן של העיירות במאבקן על משאבים – והיה לנציג הראשון של עיירות הפיתוח בהנהלת מרכז השלטון המקומי.
שירות ציבורי, אקדמיה ומאבק למען לקויי ראייה
בשנת 1965 יצא נאור עם משפחתו לארצות הברית כדי ללמוד לדוקטורט במדעי החברה והשלטון המקומי. לאחר שובו ארצה, המשיך לפעול בשירות הציבורי ומילא שורת תפקידים בכירים. בין היתר, כיהן כמשנה למנכ"ל משרד העבודה, משנה למנכ"ל חברת שיכון עובדים, מנכ"ל מכון היצוא הישראלי, ומנהל המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ. במקביל, ניהל חוגים לתואר שני באוניברסיטאות תל אביב וחיפה, והקדיש מחקר לסוגיית ההעדפה המתקנת של בני עדות שונות.
גם לאחר פרישתו לגמלאות, נאור לא פסק מפעילותו הציבורית. לאחר שאיבד את ראייתו כתוצאה מניוון מקולרי, הקים בשנת 2001 את עמותת נמ"ג למען חולי ניוון מקולרי גילי ובני משפחותיהם. העמותה פועלת להעלאת המודעות לאבחון מוקדם ומעניקה הדרכה, מידע, קבוצות תמיכה וסיוע בשיקום. נאור ניהל את העמותה בהתנדבות מלאה במשך כ-18 שנה, עד שפרש מהתפקיד בגיל 90.
את סיפור חייו העשיר תיעד בספר האוטוביוגרפי "אין רגע דל". לאחרונה, במסגרת אירועי 70 שנה להקמת קריית גת, הוענק לו אות יקיר העיר כהוקרה על תרומתו ארוכת השנים לעיר ולמדינת ישראל כולה. לבקשתו, הוא יובא למנוחות בעיר שהיה שותף מרכזי וכה משמעותי בהקמתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו