משבר המים הוא גם הזדמנות: כך ישראל יכולה להפוך את התקלה ליתרון

השבתת רוב מתקני ההתפלה של מדינת ישראל, מלבד הפגיעה הכואבת בחקלאים ושפעול חרדה שהמים בברז הולכים להיגמר, מציגה תמונת מצב מעניינת וניתן לומר גם טובה עבורנו.

משק המים הישראלי כבר מעל עשור מבוסס על מי התפלה כרכיב מרכזי בתמהיל המים. אולם חשוב להדגיש כי מדינת ישראל מרגע הקמתה דאגה להתפתחות אבולוציונית של משק המים ובהתאם לכך אנו נהנים כיום ממשק מים יציב ובעל חוסן (Resilience) משמעותי שמבטיח (אולי למעט מקרי קיצון) אספקת מים רציפה. אירוע מצוקה כפי שקרא השבוע הוא הזדמנות חשובה ללימוד ולהשתפרות.

מדינת ישראל במהלך השנים הבינה שהסתמכות משק המים על מקורות מים טבעיים בלבד אינה יכולה לתמוך בחברה שאוכלוסיותה גדלה בהתמדה תוך כדי עלייה באיכות החיים הדורשת צריכה עולה לנפש.

בהתאם לכך, בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, פיתחנו מקור מים נוסף: קולחין. הקולחין הינם מי תוצר של מתקני טיפול בשפכים עירוניים והצרכנים העיקריים של הקולחין הם החקלאות והתעשייה. עם השנים, רגולציות לאיכות מים הופיעו והחמירו (ועדת ענבר ופרופ' אבנר עדין), וכעת אנו נהנים מקולחין בעלי איכות שלישונית שמתאימים להשקייה בלתי מוגבלת.

בהמשך, בעקבות הובלה של ראש הממשלה אריאל שרון ז"ל, ישראל נכנסה לעידן ההתפלה ויצרה מקור מים נוסף למדינת ישראל שמקורו מהים. קולחין ומי התפלה הינם מים מהונדסים המוזרמים למערכת המים הארצית, כמובן במערכות הולכה נפרדות. ככל שיש יותר מקורות מים לשימוש, החוסן של משק המים עולה.

בשלב זה נשאלת השאלה אלו גורמים נוספים יכולים לחזק את המשק המים הישראלי? אני חושב על שניים עיקריים: הגדלת הנפח הכולל של מאגרי המים ופיתוח טכנולוגיות שישפרו את תפקוד מפעלי המים וירחיבו את השימוש בהם גם בעת תנאים קשים כפי שקורה כעת.

הגדלת היכולת הקיבולית של מי תוצר (מי ברז או קולחין), תאפשר הגדלת אורח הנשימה של המשק הישראלי ותגדיל את היכול לספוג זעזועים תפעולים או קטסטרופות אחרות.

המשמעות מתבטאת בהשקעות תשתית והקצאת קרקעות. לרכיב זה יש לתת את הדעת לבניית מאגרים המפחיתים את איבוד המים כתוצאה מאיוד.

הרכיב המרכזי השני הוא השקעה בטכנולוגיות שיגדילו את עמידות מתקני המים לאירועי מצוקה וקיצון, כדוגמת טכנולוגיות לתהליכי הפרדה מקדימים, טכנולוגיות המשפרות את תהליכי הטיפול במים, ניטור והתרעה.

ברכיב זה מדינת ישראל צריכה להתמקד ולהציע תמיכה משמעותית למחקר, לפיתוח ויישום באקדמיה, בשוק המוסדי והפרטי. בשלב זה עלינו לשאול את עצמנו, האם אירוע המצוקה האחרון הוא אירוע נדירחד פעמי או שאנו נדרשים להכניסו למשוואת ההתמודדות הסדירה.

פריחת אצות הוא אירוע המצריך שלושה גורמים עיקריים חנקן, זרחן ותנאי סביבה מתאימים (יתכן וטמפרטורה הוא גורם המשמעותי). פריחת אצות מתבטאת בחלוקה מהירה של אצות (יצורים מיקרוסקופים המבצעים פוטוסינטזה), עד להופעת ביומסה משמעותית בזמן קצר המכסה חלק משמעותי בגוף המים.

טמפרטורת הים עולה, כנראה כתוצאה משינויי אקלים וכרגע המגמה היא כלפי מעלה ולא נראה שזה הולך להשתנות בתקופה הקרובה. במידה ויש קשר בין עליית טמפרטורה המים בים התיכון לתופעת פריחת אצות, אזי קיימת האפשרות לאירועים דומים נוספים בעתיד ובהתאם לכך, על משק המים להיערך לאתגר.

הכותב הוא מומחה למיקרוביולוגיה של מים ושפכים, לתהליכי טיפול במים ובשפכים וראש תוכנית לימודי תואר שני בינלאומי בהנדסת תעשיות מים, באקדמיית כנרת.