גם לחייל יש מונופול על המוסר: הלקח מאלטלנה שלא מדברים עליו

כולם יודעים שבפרשת אלטלנה הצליח דוד בן־גוריון לבסס את עיקרון היסוד החוקתי של מונופול המדינה על הכוח המאורגן. "לא יהיו שני צבאות" הפכה בצדק לאקסיומה דמוקרטית שתורגמה לשורת צעדים מהירה: פירוק גדודי האצ"ל בירושלים, פירוק מטה הפלמ"ח כמפקדה עצמאית וחקיקה שקבעה שהצבא כפוף למרות הממשלה בלבד ולא לשום גורם אחר.

אלא שזו קריאה חלקית, כי באותה פרשה נולד עיקרון יסוד חוקתי נוסף גם אם בכיוון ההפוך: לא של המדינה כלפי המטה, אלא של החייל הבודד כלפי מעלה. עיקרון שקיבע את המונופול שלו על המוסר, מול שרשרת הפיקוד שמעליו.

יוסף אקסן, קצין התותחנים שסירב לירות באלטלנה, ידע בדיוק את המחיר. "אני יודע מה זה משפט צבאי ומה זה סירוב למלא פקודה," אמר, "לא אמלא פקודה זו בשום פנים, אפילו יעלה הדבר בחיי". הוא עשה בדיוק את מה שהמשפט הישראלי יגדיר, שמונה שנים אחר כך בעקבות טבח כפר קאסם, כחובתו העליונה של כל חייל: לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל שמתנוסס מעליה "דגל שחור".

אף שב־1948 לא הייתה קיימת הדוקטרינה הזאת, אקסן תבע לעצמו מונופול על השאלה מה מותר לעשות בנשק ברגע שבו הוא זה שאמור לסחוט את ההדק. המדינה יכולה להחזיק במונופול על הכוח, אבל היא לעולם לא יכולה להלאים את הרגע המוסרי שמתרחש אצל המחזיק בו בפועל.

הסירוב לא היה תופעה שולית של לוחם עקשן וצדקן אחד. הוא חצה את כל זרועות הצבא הצעיר: בחיל האוויר סירבו הטייסים לתקוף את הספינה בנימוק שלא הגיעו לארץ ישראל כדי לירות ביהודים, בחיל הים פרצו "מרידות זוטא" על יותר מספינה אחת, ובחיל התותחנים, מלבד אקסן עצמו, נתקלו גם מפקדים נוספים בקשיים לאייש את התותחים למשימה.

סירוב כזה מסיבי ומפוזר על פני יבשה, ים ואוויר גם יחד, הוא עדות למצב רוח קולקטיבי בתוך הצבא כולו. המדינה שתבעה לעצמה באותו רגע ממש בלעדיות על הכוח, נזקקה בו־זמנית, כדי לשמר את לגיטימיות המעשה שלה, למונופול המתחרה הזה.

אילו כל התותחנים, לוחמי חיל הים והטייסים היו מצייתים בלי היסוס, הפרשה הייתה נחרטת בזיכרון כטבח פשוט. מה שהציל את בן־גוריון, פרדוקסלית, היה אי הציות של חלקם. אי ציות שיצר גם בשטח את הרושם שהיה כאן שימוש מרוסן בכוח.

זה גם מסביר מדוע אקסן והסרבנים האחרים מעולם לא הועמדו לדין. כל ניסיון להעמידם למשפט היה חושף את מה שבן־גוריון ואנשיו ביקשו להסתיר: שהפקודה שלו לא זכתה לתמיכה מוסרית רחבה בצבא עצמו. זו הסיבה העיקרית שבגינה המדינה בחרה שלא לאכוף את הדין עליהם. קברניטיה הבינו שהיא לא תוכל לעשות זאת מבלי לפרק את עצמה באמצע מלחמת קיום כשהאויב בשער.

לכן ללמוד מהפרשה שמשילות פירושה כוח בלתי מוגבל כלפי פנים הוא טעות. אלטלנה מלמדת בדיוק את ההפך: שהמונופול על הכוח תלוי, מהרגע הראשון, בהסכמה של מי שמחזיק בנשק לבדוק את עצמו. בלעדיה, אין לכוח שום ערך מוסרי, רק עוצמה גרידא. לתשומת לב שרי הממשלה שמטיפים כל העת לגישה הראשונה, אף שהם טוענים להיות ממשיכי דרכם של קורבנות אותה פרשה.