כמעט 20 שנה אחרי שהוצא צו הריסה נגד אחד המתחמים, ובשעה שבבדיקה שנערכה בשנה שעברה התברר כי המקום דווקא הורחב, בג"ץ דחה את העתירה שדרשה לחייב את המדינה לפעול נגד חמש מגרטות רכב בלתי חוקיות במערב בנימין.
השופטים קבעו כי מאחר שהרשויות הציגו שורה של פעולות אכיפה שננקטו בשנים האחרונות, אין בשלב זה עילה להתערבות בשיקול דעתן.
העתירה, שהגישה תנועת רגבים, עסקה בחמש מגרטות הפועלות בשטח C בסמוך לכביש 4460, בין הכפרים קיביא ונעלין. רגבים דרשה לחייב את שר הביטחון, מפקד פיקוד המרכז, המינהל האזרחי והמשטרה לנקוט צעדי אכיפה נגד המתחמים, וכן לפתוח בחקירה פלילית בנוגע לעבירות שלטענתה מתבצעות במקום.
אלא שהנתון הבולט ביותר שעולה מפסק הדין נוגע דווקא לאחת המגרטות שכבר נמצאת בהליכי אכיפה כמעט שני עשורים. המדינה מסרה לבית המשפט כי נגד מוסך הסמוך למתחם מתנהלים הליכים מאז שנת 2006, וכי כבר בדצמבר אותה שנה הוצא במקום צו הריסה.
למרות זאת, כאשר הרשויות הגיעו לסיור באפריל 2025, נמצא כי המוסך לא רק שלא פונה, אלא הורחב. לצד המבנה נוספו שני מבנים נוספים, רצפה, גידור ומגרש גרוטאות. בעקבות הסיור ננקטו צעדים נוספים, ובהם מתן זכות להשגה, דחיית ההשגה והענקת ארכה לביצוע פעולות לפני אכיפה.
בהמשך, באפריל 2026, נערך סיור בשני מגרשים נוספים. במקום נמסרו צווי דרישה לסילוק גרוטאות וצווי הפסקת עבודה למבנים שנמצאו בשטח. ביוני התקיים דיון בוועדת המשנה לפיקוח, ובסיומו הוחלט על הוצאת צווי הריסה למבנים.
בעתירה טענה רגבים כי המגרטות גורמות גם לנזקים סביבתיים חמורים. לפי הנטען, שמנים וחומרים מזהמים מחלחלים לקרקע ולמי התהום, ובמקביל המתחמים משמשים גם לפירוק כלי רכב גנובים ולסחר בחלקי חילוף.
עוד נטען כי חלק מכלי הרכב שמגיעים למגרטות הם כאלה שהורדו מהכביש ולאחר מכן מוחזרים לנסיעה כ״משטובות״. לפי רגבים, רכבים כאלה יוצרים גם סיכון ביטחוני, משום שהם אינם מופיעים במרשמי הרכב הרשמיים ולכן עלולים לשמש מחבלים. בית המשפט הציג את הדברים כטענות העותרת ולא כקביעות עובדתיות שלו.
למרות התמונה הזו, בג״ץ קבע כי בשלב הנוכחי אין הצדקה להתערב. השופטת גילה כנפי שטייניץ כתבה כי בית המשפט אינו נוהג להתערב במדיניות האכיפה של הרשויות, אלא במקרים חריגים שבהם הן מתנערות מאחריותן או כאשר נפל פגם מהותי בשיקול דעתן.
במקרה הזה קבע בית המשפט כי המדינה אינה מתנערת מאחריותה וכי פעולות אכיפה אכן ננקטו. לכן, אף שאין מחלוקת על חשיבות האכיפה נגד המגרטות הבלתי חוקיות, השופטים החליטו שלא להורות לרשויות כיצד ובאיזה קצב לפעול.
גם הדרישה לפתוח בחקירה פלילית נדחתה, לאחר שבג״ץ קבע כי לא מוצו ההליכים מול המשטרה. בכל הנוגע לדיני התכנון והבנייה נקבע כי קיים מסלול משפטי חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים.
עם זאת, בפסק הדין נרשמה גם נקודה חריגה לטובת רגבים. בית המשפט חייב את המדינה לשלם לעותרת הוצאות בסך 3,000 שקלים, תוך שהוא מציין במפורש את תרומתה לאכיפת הדין.
רועי דרוקר, מנהל מרחב יו״ש ברגבים, תקף את ההחלטה ואמר: ״חבל ארץ שהופך לארץ הפקר בחסות בג״ץ. מכת גניבות הרכבים מתרחשת כאן מתחת לאף של מדינת ישראל תוך השתלטות מכוונת על אדמות המדינה״.
לדבריו, ״אלפי רכבים גנובים מערי המרכז עוברים מדי לילה ומשמשים כמקור זול ומסוכן לחלקי חילוף ולמשטובות שמשתוללות על כבישי יו״ש, ועל הדרך מזהמים באופן אנוש את הסביבה. עשרים שנה שמשחטות הרכבים פועלות באין מפריע, ובית המשפט מקבל פעולה של הדבקת צו כ’פעולות אכיפה’ ושם ללעג ולקלס את החוק״.
פסק הדין אינו קובע שהמגרטות חוקיות, וגם לא שאין צורך לפנותן. להפך, השופטים כתבו במפורש כי אין מחלוקת על חשיבות אכיפת הדין נגדן. אלא שמבחינת בג״ץ, כל עוד המדינה מציגה פעולות אכיפה שנעשו ונעשות בשטח, אין בשלב זה בסיס משפטי להתערבות.
כך נוצר הפער שבמרכז הפרשה: צו הריסה שהוצא כבר ב-2006, מתחם שבינתיים אף התרחב, ושורה של צווים והליכי אכיפה שנמשכים עד היום, אך ללא הכרעה שמחייבת את המדינה להביא לסיום מיידי של פעילות המגרטות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו