בירת הסליחות: ארבעה אנשים, מאה ועשרים שנה ותפילה אחת בנחלאות

לפני 14 שנה עמדו בבית הכנסת "אוהבי ציון" שבנחלאות ארבעה אנשים ואמרו סליחות. הלילה (רביעי), בחצות וחצי, כבר צפויים להגיע אליו מאות.

״התחלנו לקושש אנשים והיינו בסך הכול ארבעה״, מספר תומר הכהן, בן 38, תושב נחלאות ונינו של אחד ממייסדי בית הכנסת. ״לאט לאט התחילו להגיע עוד ועוד אנשים, עד שבסוף החודש כבר היו המון מתפללים. משנה לשנה זה רק הלך וגדל״. סבו, שכיום סיעודי, שימש בעבר גבאי בית הכנסת.

בית הכנסת מציין השנה 120 שנה להיווסדו. הוא נוסד ב-1906 בידי אגודת עולי פרס, במטרה לשמש מרכז קהילתי ולדאוג לרווחת בני העדה. עם מתפלליו הוותיקים נמנתה גם משפחת בנאי. במהלך המאה ה-20 הלך המקום ודעך, עד שהנין החליט להחזיר אליו את הסליחות לפנות בוקר.

"הציבור שותף מלא"

הסדר במקום הפוך מהמקובל: תחילה נערך ג׳אם ספונטני הכולל נגינה והופעות מוזיקליות, ורק לאחר מכן מתחילות הסליחות עצמן, בליווי שופרות ובהשתתפות פעילה של הקהל. ״אין חזן אחד שמוביל״, אומר הכהן. ״הציבור שותף מלא. מחלקים את קטעי התפילה בין המתפללים, וכך כולם מרגישים חלק״. בפינה ממתינים לבאים קפה, תה ועוגיות.

״מגיעים אלינו מאות מתפללים מדי ערב - ספרדים, אשכנזים, מזרחים, דתיים, חילונים וחרדים״, הוא מספר. ״הדור הצעיר חוזר לשורשים. הוא לוקח את המסורת והופך אותה לרלוונטית, נגישה וחיה. יש אנשים שמגיעים במיוחד ממרחק, אפילו אחרי נסיעה של שעתיים, פעם בחודש, רק כדי לחוות את האווירה הזאת״.

זו התופעה שמאפיינת בשנים האחרונות את אלול הירושלמי: לא רק ריבוי הנוסחים, שתמיד היה כאן, אלא גם תנועה של קהל שאינו בהכרח שומר מצוות אל תוך בתי הכנסת הוותיקים, בעיצומו של הלילה.

"משהו בלב נפתח בבת אחת"

הרב איתיאל גולדויכט, תושב שכונת נחלת אחים, מוביל מדי אלול קבוצות של צעירים, אנשי הייטק, מנכ״לי בנקים ובכירים במשק אל סמטאות העיר. ״כשמגיעים בסופו של יום עמוס במרכז הארץ היישר לסמטאות הירושלמיות בלילה, משהו בלב נפתח בבת אחת״, הוא אומר. ״רואים שם חילונים שרים יחד, עוצרים את מרוץ החיים ומתחברים מחדש לזהות ולשורשים שלהם. זו לא רק תפילה, אלא התחברות פנימית ועמוקה של כל אדם לעצמו. מי שמגיע פעם אחת פשוט חוזר לכאן בכל שנה מחדש״.

כמה קילומטרים משם, ברחביה, אלול נשמע אחרת לגמרי. מניין ״כנסת ההיכל״ הוא מניינם של יוצאי רומא, ונוסח התפילה בו אינו אשכנזי ואינו ספרדי, אלא נוסח ״בני רומאי״ הקדום, שבתוכו נשמרו שרידים של הנוסח הארץ-ישראלי העתיק.

יהונתן, שעלה מרומא ב-1997 ומתפלל במקום דרך קבע, מסביר את מקור השם: ״׳כנסת ההיכל׳ נקרא על שם בית כנסת קדום ברומא, שנוסד עוד בזמן שבית המקדש היה קיים״. בית הכנסת המקורי, לדבריו, נהרס ואינו קיים כבר כמאה שנה. המניין הירושלמי נוסד לפני עשור באולם בית הספר ״אוולינה דה רוטשילד״. בתקופת הקורונה נאלצו המתפללים לעזוב את המקום, ולאחר חיפושים חידשו את פעילותם במכון ירושלים.

הקהילה הפכה בינתיים לתחנת חובה עבור מבקרים מאיטליה. ״בשבת רגילה מתפללים אצלנו כ-100 בני אדם ובחגים כ-200״, אומר יהונתן. ״השבת, למשל, הגיעו אלינו 50 ילדים מרומא וממילאנו. יש לנו מסורות רבות הנוגעות לצעירים - ילדים קוראים אצלנו הפטרה באופן קבוע כבר מכיתה א׳״.

את הייחוד הליטורגי הוא ממקם עמוק הרבה יותר בהיסטוריה. ״בנוסח ליל שבת אנחנו משתמשים בטקסט המופיע בתוספתא, ממנהגיהם של אנשי ירושלים בימי הביניים ובתקופת בית שני - מסורת ששרדה רק אצלנו. גם הניגונים ייחודיים לנו״.

הסליחות במניין מתחילות בראש חודש אלול, אך האירועים המרכזיים נערכים בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים. כך, יוצאי רומא שהגיעו לירושלים מחזיקים בפיהם נוסח שנולד בירושלים, עשה דרך ארוכה מערבה - ושב אליה.

במשך 25 שנה לא נאמרה בו תפילה

בלב הרובע היהודי, במתחם ארבעת בתי הכנסת הספרדיים, המרחק בין הנוסחים מצטמצם לכדי קירות ספורים. המתחם פונה ב-1948, וחלק ממתפלליו גורשו או נלקחו בשבי. במשך 25 שנה לא נאמרה בו תפילה. לאחר שחרור ירושלים ב-1967 הוא עבר תהליך מקיף של שיקום ושחזור, וב-1973 שב לפעול.

אביתר, המנהל את המקום כבר 50 שנה, מתאר את החלוקה בין בתי הכנסת. בית הכנסת ״יוחנן בן זכאי״, הידוע גם כ״איסטנבולי״, מתפלל בנוסח עדות המזרח. הוא פעיל מדי בוקר ומקיים סליחות בכל יום בחודש אלול. לצידו הוקצה בית הכנסת ״אליהו הנביא״ לקהילה האשכנזית.

״שם התרכזה האוכלוסייה האשכנזית שלא התפללה בנוסח עדות המזרח, והוא היה מהראשונים ששבו לפעול בעיר העתיקה״, הוא מספר. הסליחות במקום מתחילות על פי מנהג אשכנז, במוצאי השבת שלפני ראש השנה, ובשבתות מתכנסים בו כ-50 מתפללים קבועים.

וזו רק פיסה אחת מהמפה. במהלך חודש אלול פועלים בירושלים מניינים בנוסח תימני, ירושלמי-חלבי, מרוקאי, פרסי, כורדי ואיטלקי, לצד מנייני מקובלים, חב״ד, קרליבך, ברסלב, ליטאים ואשכנזים.

ראש העיר משה ליאון: ״ירושלים היא בירת הסליחות של העם היהודי, והכוח שלה טמון במגוון העצום שיש לה להציע. מנוסחים מסורתיים המשמרים שורשים מארצות שונות, דרך מנייני צעירים המחברים בין כל חלקי החברה ועד למניינים הוותיקים בעיר העתיקה - כל אחד ואחת יכולים למצוא בירושלים את התפילה שנוגעת בהם״.

לדבריו, העירייה נערכה ללוות את מאות אלפי המתפללים הצפויים להגיע לכותל המערבי. לוח הזמנים המלא של אירועי הסליחות, הסיורים וההופעות רוכז באתר ייעודי של העירייה.

אבל מה שמחזיק את כל זה אינו לוח אירועים. במשך 30 שנה שימש יעקב ואלס בעל תפילה בבית הכנסת ״אליהו הנביא״. ואלס, מחסידי מודז׳יץ, הוא אמן של לחנים חסידיים ושם מוכר בעולם החזנות. לפני כעשור הוא הפסיק להתפלל במקום - אך הנוסח שלו לא נעלם.

״עד היום אנחנו ממשיכים את הנוסח שלו״, אומר אביתר. ״בנו מגיע בכל שנה במיוחד מרעננה לתפילות ראש השנה, כדי לשמור על המסורת כבעל תפילה. המתפללים נהנים מכך מאוד״.

מה שהתחיל אצל הכהן בארבעה אנשים בנחלאות מסתיים, בקצה האחר של העיר, באדם אחד שנוסע מרעננה כדי ש-30 שנות ניגון לא ייעלמו. זו, בסופו של דבר, כל התורה של אלול הירושלמי על רגל אחת: מישהו צריך לטרוח.