יש בניינים ישנים, ויש בניינים שאתה נכנס אליהם ומרגיש שמישהו פשוט עצר את הזמן. מגדל הנביאים בחיפה הוא בדיוק כזה.
הוא נמצא ברחוב ח׳ורי 2, בנקודת החיבור שבין הדר הכרמל, ואדי ניסנאס והעיר התחתית. אבל הרבה לפני הזכוכית הכחולה והמסדרונות המוזרים, עמד במקום אחד הבתים המרשימים בחיפה: "ארמון ח׳ורי". הבית נבנה ב־1908 עבור סלים ח׳ורי, איש עסקים נוצרי־מארוני עשיר. בתקופת המנדט הוא הפך למטה הנהלת הרכבת, נפגע ונשרף בקרבות על חיפה ב־1948 ולבסוף נהרס.
אחרי עשרות שנים של תוכניות שלא התממשו, בתחילת שנות ה־80 התחיל להיבנות במקום מגדל הנביאים, שתוכנן על ידי האדריכל משה צור. בתי הקולנוע שלו נפתחו כבר ב־1985, והבניין נחנך רשמית ב־1986. הוא היה עצום לזמנו: כ־34 אלף מ"ר של שטחי מסחר, משרדים, חניונים ובידור, עטופים בזכוכית רפלקטיבית. בפרסומות הבטיחו שהוא יהפוך למרכז העניינים החדש של חיפה.
זה לא בדיוק קרה.
המסחר נחלש, משרדי הממשלה עברו בהמשך לקריית הממשלה, ובתי הקולנוע נסגרו. חלקים מהמגדל עדיין פעילים גם היום, עם משרדים, מרפאות, סופרמרקט די גדול ושימושים נוספים, אבל הקומות המסחריות איבדו חלק גדול מהחיים שהיו אמורים למלא אותן.
זה מה שהופך את מגדל הנביאים לכל כך מעניין: המעליות, המעברים, המפלסים השונים והמסדרונות המפותלים יוצרים תחושה כמעט מבוכית. לא בניין נטוש, אבל גם ממש לא קניון רגיל. מין קפסולת זמן חיפאית שמראה איך נראה העתיד שדמיינו לעצמם בשנות ה־80 ואיך העתיד הזה הזדקן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו