דרשה 80% מהרכוש בגירושים: "בעלי מכונה לייצור כסף"

תביעת רכוש בין בני זוג חרדים שנפרדו לאחר יותר מארבעה עשורים של נישואים הסתיימה בהפסד צורב לאישה - לאחר שבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה על הסף את דרישתה לקבל 80% מכלל הרכוש.  בית המשפט קבע כי דירת המגורים המשותפת של השניים תועמד למכירה, ואף חייב את האישה לשלם לבעלה לשעבר אלפי שקלים בכל חודש על הזמן שבו התגוררה בדירה לבדה.

השניים נישאו עוד בשנת 1977, ניהלו אורח חיים חרדי והביאו לעולם חמישה ילדים, שכולם כבר בוגרים ועמדו ברשות עצמם. המפנה ביחסים התרחש באפריל 2023, בעקבות תקרית משפחתית שבה היה מעורב אחד הבנים. המשטרה שהוזעקה למקום הרחיקה את הבעל מהבית, ומאז הוא לא חזר אליו. בהמשך ניסתה האישה להוציא נגדו צו הגנה, אך בקשתה נדחתה לאחר שבית המשפט התרשם כי מדובר בניסיון לקבל יתרון טקטי במאבק הגירושים.

"מכונה לייצור כסף"

בהמשך הגיש הבעל תביעה לחלוקת הרכוש. הוא ביקש לחלק את הנכסים שוויונית, למכור את הדירה המשותפת ולחייב את אשתו לשלם לו דמי שכירות (דמי שימוש) על התקופה שבה התגוררה בדירה בלעדיו. הבעל הסביר כי לאורך השנים הוא היה המפרנס היחיד בבית בעוד אשתו הייתה עקרת בית, וביקש להשאיר אצלו ירושה בסך של יותר ממיליון שקלים שקיבל מאימו.

האישה, מנגד, סירבה לחלוקה שווה ודרשה לקבל 80% מהרכוש. לטענתה, הבעל הוא "מכונה לייצור כסף" שמרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש מעסק מצליח, בזמן שהיא נותרה ללא יכולת להתפרנס. היא האשימה אותו בהסתרת הכנסות, הברחת נכסים ואף בניהול רומן מחוץ לנישואים שמומן מכספי המשפחה. בנוסף, תיארה מסכת של התעללות נפשית, מילולית וכלכלית, וטענה כי הבעל שלט לחלוטין בתקציב ואף לקח לעצמו את קצבת הזקנה והבטחת ההכנסה שלה.

השופטת קבעה: לטענות על המשכורת אין שחר, האישה היא זו שצריכה להעביר כסף

אלא שבמהלך המשפט התברר כי המציאות רחוקה מתיאוריה של האישה. מומחה מטעם בית המשפט שבחן את נתוני העסק של הבעל, כיום כבן 70, מצא כי רווחיו בשנים האחרונות היו נמוכים מ-100 אלף שקלים בשנה בלבד. בחוות דעת מעודכנת נקבע כי דווקא האישה היא זו שנדרשת להעביר לבעלה כ-1,260 שקלים כדי לאזן את הזכויות הכספיות בין השניים.

כמו כן, שמאי העריך את שווי דירת המגורים המשותפת ב-2,515,000 שקלים, וקבע כי שכר הדירה הראוי עבורה עומד על 6,050 שקלים בחודש.

השופטת לורן אקוקה דחתה את כל טענות האישה לגבי "אלימות כלכלית" וקבעה כי בקיאותה בנכסים ובחשבונות הראתה שהיא לא מודרה מההתנהלות הכספית. השופטת הבהירה כי ההחלטה של האישה להישאר בבית ולא לצאת לעבוד הייתה בחירה אישית, ולא "ויתור" שנעשה כדי לאפשר לבעל להתפתח מקצועית על חשבונה.

עוד מתחה השופטת ביקורת על כוונותיה של האישה, וציינה כי דרישותיה כוונו למעשה לנכס לעצמה את כל הרכוש - כולל כספי הירושה של הבעל - כדי להעביר אותו לילדיהם הבוגרים. בעדותה אף הודתה האישה בגלוי כי רצתה שהבית יישאר "אצלי ואצל הילדים". השופטת הבהירה כי קבלת עמדת האישה הייתה מרוקנת את הבעל מכל נכסיו ומביאה בפועל לחלוקה של 100% לטובתה.

לאחר שמיעת הצדדים, השופטת דחתה על הסף את טענות האישה, הורתה על מכירת הדירה המשותפת בשוק החופשי (אם הצדדים לא ירכשו אותה זה מזו תוך 45 ימים) וחלוקת התמורה חצי-חצי. בנוסף, חויבה האישה לשלם לבעלה מחצית מדמי השכירות הראויים - 3,025 שקלים בכל חודש - החל מאפריל 2023 ועד שתפנה את הדירה בפועל, לצד תשלום הוצאות משפט בסך 35 אלף שקלים. נציין כי שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.