כשחיים טרייטל הגיע לטירונות הראשונה שלו, הוא לא בדיוק ידע למה לצפות. "באתי לא מוכן בכלל", הוא מספר. "לא ידעתי מה זה דרגה, לא ידעתי כמעט שום דבר על הצבא. כושר? בכלל אין מה לדבר. לא הצלחתי לעשות אפילו מתח אחד".
הפער בין העולם שממנו הגיע לבין המציאות הצבאית היה גדול. ההכשרה הייתה קשה, פיזית, אבל לא פחות מכך גם מנטלית. לצד המאמץ היומיומי עלו לא מעט שאלות פנימיות. "כל הזמן שאלתי את עצמי למה אני פה בכלל. למה אני לא בבית, למה אני לא נמצא במקומות אחרים. אבל בתוך כל הקושי הרגשתי שיש פה שליחות".
אלא שאז, אחרי כחודשיים וחצי, הגיע המשבר הראשון. שפשוף ברגל התפתח לפצע חמור, ומשם לזיהום בדם. חיים פונה לבית החולים, שהה כשבועיים בבית, וכשניסה לחזור להכשרה כבר לא הצליח להשתלב מחדש. לאחר שיחה עם המג"ד הוא עבר לתפקיד עורפי, כרל"ש במדור חרדים בזרוע היבשה.
ואז הגיע 7 באוקטובר
הבוקר ההוא תפס אותו בבית. במהלך החג הגיעו שמועות, אבל רק במוצאי החג התמונה החלה להתבהר. "חשכו עיניי. לא הבנתי מה אני עושה עכשיו קדימה. אמרו לי להישאר בבית, אבל לא הצלחתי לשבת בצד". טרייטל החליט לעשות מה שהוא יכול. הוא הצטרף לכיתת הכוננות בבני ברק והתנדב במשטרה. במקביל, מפקדו נפצע, חבריו יצאו להילחם, והוא השתתף בהלוויות של לוחמים.
"החלטתי שאני חוזר לגבעתי, ויהי מה". הדרך לשם לא הייתה פשוטה. הוא הפך עולמות, ובסופו של דבר המג"ד הסכים שיחזור להכשרה בחודש נובמבר, שמונה חודשים לאחר שהתחיל אותה בפעם הראשונה.
הפעם הוא הגיע אחרת. "הייתי ממוקד מטרה. ידעתי למה אני חוזר". הוא התחיל את ההכשרה מחדש, עם אותם קשיים פיזיים ומנטליים, אבל הפעם היה לו משהו שלא היה לו קודם: למה.
"מה שהחזיק אותי היה הלמה, והתמונה שהייתה לי במסך הטלפון – תמונה של הנופלים מחטיבת גבעתי. ברגעים שהיה לי קשה שאלתי את עצמי למה בחרתי בזה. ומשם דחפתי קדימה".
במהלך ההכשרה עבר קורס חובשים. באוגוסט 2024, חודשים ארוכים לאחר שהחל את המסע, הגיע הרגע שעליו חלם מאז מרץ 2023: קבלת הכומתה.
אבל אז הגיע מבחן גדול בהרבה. הכניסה לעזה הייתה עבור חיים סערת רגשות. "מצד אחד הייתה שליחות מטורפת. מצד שני היו חששות והמון אחריות".
ב־17 באוקטובר נכנס עם החטיבה ללחימה בג'באליה. הוא מצא את עצמו בתוך נגמ"ש, לצד אותו צוות שהיה הצוות שלו בהכשרה הראשונה, רק שהפעם הוא חזר אליו כחובש.
"אני זוכר אותנו נכנסים בתוך הנמ"ר, צוחקים ועושים אווירה טובה. ואני עם עצמי לא מבין האם אני בתוך סרט? ילד חרדי, שעכשיו נכנס להילחם פנים מול פנים מול אויב כל כך אכזר".
אחרי יומיים בג'באליה, במהלך פעילות בצהריים, זיהה אותו צלף וירה לעברו. הכדור פגע בירך ויצא מהצד השני. חיים, שהיה חובש מחלקתי, ניסה לטפל בעצמו. "הרגשתי את הכאב וניסיתי לטפל בעצמי, אבל הייתה לי חולשה ולא הצלחתי להדק את חסם העורקים".
הצוות הגיע אליו, טיפל בו ופינה אותו לנמ"ר הפינוי. משם הועבר למסוק והוטס לבית החולים סורוקה.
הוא נותח ואושפז במשך כשבוע וחצי, ולאחר מכן החל שיקום ארוך. גם היום, חיים אומר, נשארו השלכות מהפציעה, אך הוא מסתכל קדימה.
אחרי הפציעה והשיקום הייתה יכולה להיות סיבה טובה לסיים את השירות. אבל חיים בחר אחרת. כשחזר לצבא, מפקד רע"ן חרדים לקח אותו להיות תחת פיקודו. מבחינתו, זו הייתה הזדמנות חדשה לא רק להמשיך לשרת, אלא להשפיע.
"הבנתי שאני רוצה להשפיע על בניית מסלולים לחרדים שיתאימו להם. רציתי להשפיע על הביקורת במסלולים החרדיים. רציתי להשפיע הרבה יותר על השילוב של חרדים ולא רק על הגיוס שלהם".
ההבדל מבחינתו משמעותי. "המטרה היא לא רק שחרדי יתגייס. אני רוצה שיהיה לו טוב, שיהיה לו חשוב ומספק, ושזה יהיה מספיק ערכי מבחינתו". במשך כשנה הוא פעל בתחום, וככל שהתקרב מועד השחרור שלו, החלה להתחדד אצלו ההבנה שהדרך שלו עדיין לא הסתיימה.
"הייתי קרוב לשחרור. אחרי שיחה עם המפקד שלי הבנתי שאני רוצה להשפיע הרבה, הרבה יותר. בתקופה כזאת חייבים לתרום יותר. צריך אנשים".
וההחלטה נפלה: קצונה. עבור טרייטל, היציאה לקצונה היא לא רק עוד שלב במסלול הצבאי. היא מבטאת שינוי עמוק יותר בתפיסה. "בוגר המגזר החרדי לפעמים מתקשה להיכנס לראש הזה של הממלכתיות", הוא אומר. "יש פה מערכת גדולה שאתה צריך להיות חלק ממנה ולכבד אותה. זה משהו שאני עם עצמי עבדתי עליו המון, כדי להבין שהעם והמדינה קודמים לארבע האמות שלי".
הוא אינו מסתיר את המורכבות. להפך. מבחינתו, דווקא ההתמודדות עם השאלות היא חלק מהמסע. "כל חייל חייב שיהיה לו למה. למה אני נמצא פה? אני רוצה להשפיע, אני רוצה להמשיך את דור הלוחמים, ואני רוצה לתת מעצמי יותר". היום, כשהוא מביט לאחור על הדרך שעבר, מהטירונות שבה לא הצליח לבצע מתח אחד, דרך הפציעה הראשונה, החזרה להכשרה, קבלת הכומתה, הכניסה לעזה, הפציעה מירי הצלף, השיקום והחזרה לשירות, הוא רואה רצף אחד.
לא מסלול מושלם. לא דרך סלולה. דווקא להפך. מסלול שנבנה ממשברים, מהחלטות ומרגעים שבהם היה יכול לבחור לעצור. לצעירים חרדים ששוקלים את דרכם הוא מבקש להעביר מסר פשוט: "לכו עם האמת שלכם. לפעמים ההתחלה קשה מאוד, אבל אם יש לכם למה – אפשר לדחוף קדימה". מבחינתו, השירות אינו רק תרומה למדינה. הוא גם תהליך של בניית האדם. "הצבא יכול לבנות אותך להיות אדם טוב יותר, ערכי יותר, עם ראייה רחבה יותר. אתה לומד לראות גם את טובת הכלל לצד טובת הפרט".
ואולי זהו הסיפור הגדול ביותר של סגן חיים טרייטל: לא סיפור על אדם שהצליח למרות הקשיים, אלא על אדם שהפך את הקשיים עצמם למנוע. מהנער החרדי שהגיע לטירונות בלי לדעת מהי דרגה, דרך הלוחם שנפצע בעזה, ועד הקצין שבחר להישאר במערכת כדי לשנות אותה – מבפנים. "בעוד כמה שנים", הוא אומר, "אני רוצה להסתכל אחורה ולהיות גאה בשינוי שעשיתי, בצמיחה ובתרומה שנתתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו