העיתונאי, ההיסטוריון והאדם האמיץ: פרידה מאורן נהרי

כל המלים הטובות שנכתבו, ונאמרו, ושודרו, לא יספיקו כדי לתאר את מעלותיו הטובות של אורן נהרי, שהלך לעולמו ממחלת ה-ALS.

אורן היה עיתונאי מעולה, והיסטוריון מעולה, ואדם סקרן וערכי וחבר טוב, אבל יותר מכל הוא היה אדם אמיץ: אמיץ באופן שבו נלחם במחלה ודיבר על אודותיה, אמיץ באופן שבו סיקר ותיאר ושידר, ואמיץ באופן שבו השליך ממה שקרה על מה שקורה ומה שיקרה.

נהרי לא הסתיר את דאגתו למה שקורה כאן. הוא נחרד מכך שאנחנו לא לומדים מההיסטוריה כדי לדאוג לעצמנו להווה ולעתיד טובים יותר. כשהתבשר על מחלתו, והבין שיפסיד, שאלתי אותו אם נחמץ ליבו על מה שלא הספיק – על מסעות ונסיעות וספרים שלא יראה ולא יקרא. לא, השיב. אני רק מצטער בשביל המשפחה, ובעיקר בשביל הנכדים. יכולתי להיות אחד הסבים המעולים בהיסטוריה.

ישראל הפסידה אדם מעולה. הציבור הפסיד מספר סיפורים מעולה. התקשורת הפסידה עיתונאי מעולה. משפחתו הפסידה בעל, ואבא, וסב ואח מעולה. ואני הפסדתי חבר מעולה. יהי זכרו ברוך.