אביו של תמיר וקנין נפרד: "אמרתי לך: תהיה אחרון, ענית: 'אבא, זה לא עובד ככה'"

מאות בני משפחה, חברים, לוחמים ותושבי אילת מלווים למנוחות בשעה זו את רב-סמל מתקדם תמיר וקנין ז"ל, לוחם מילואים בגדוד 28 של חטיבה 55, שנפל בלחימה בלבנון. בני משפחתו, מפקדיו וראש עיריית אילת ספדו לו ותיארו אדם שכולו נתינה, מסירות ואהבת אדם.

נציג צה"ל בלוויה, אלוף משנה (במיל') ערן קורצר, אמר כי וקנין היה "כולו לב", וכי כך בדיוק תיארו אותו בני משפחתו וחבריו לפלוגה. לדבריו, אף שלא הכיר אותו באופן אישי, הוא הכיר היטב את הרוח והערכים שהניעו אותו - הערכים שעליהם גדל בבית ואת המחויבות העמוקה שלו לחבריו לנשק ולמשימה.

עוד תיאר את רגעיו האחרונים של וקנין: "אתמול, בשעת צהריים, על אדמת לבנון הארורה, במשימה החשובה של שמירה על אזרחי ישראל, על גבולות הארץ ועל הבית, נצמדת למ"פ הנהדר שלכם. יחד עליתם השמיימה עד שהמטען התפוצץ. גיבור ישראל, פעלת בדיוק כפי שציפית מעצמך, בדיוק כפי שחונכת."

לדבריו, וקנין היה תמיד הראשון להתנדב: "תמיד ראשון, תמיד אומר 'אני', תמיד דואג לחבריו, תמיד שם את עצמו לפני אחרים. גם כשהדרך מאילת ארוכה ומייגעת, גם כשהמלחמה מתארכת, שוחקת ומאתגרת - תמיד בראש, תמיד מוביל."

מפקד הגדוד, סא"ל אורי אזולאי, תיאר אותו כלוחם למופת, חבר אמת ואדם שהשרה אווירה טובה בכל מקום. "הנוכחות שלו חיברה בין אנשים, שברה קרח, עזרה להתגבר על קשיים. עצם היותו העלה חיוך על פניהם של אנשים."

בסיום דבריו פנה למשפחה ואמר: "אנחנו, משפחת חטיבה 55, חלק ממשפחתכם כעת בשעה הקשה והבלתי נסבלת הזו. נלווה אתכם, נזכור את תמיר ונלך בעקבות הלב הענק שהיה לו".

ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, אמר כי העיר מתקשה להיפרד מ"גיבור ישראל". "אבל כבד ירד על אילת. שוב השכול דופק בדלת, שוב חיים צעירים נגדעים באיבם ומשפחה אהובה שחייה השתנו לעד".

לדבריו, מאז שעות הבוקר הוצפו הרשתות בתמונותיו של וקנין. "כאילו כולם מנסים לאחוז בו עוד רגע - בעיניים הטובות, בחיוך הכובש, בשמחת החיים. כל כך חי, עד שקשה לתפוס שאין עוד."

לנקרי סיפר כי וקנין, בוגר תיכון רבין בעיר, עזב הכול מאז 7 באוקטובר והתייצב לשירות מילואים מתוך תחושת אחריות ומחויבות למדינה. "הבחירה שלו לשרת כחובש קרבי אומרת עליו הכול - אדם של ערכים, של נתינה, אהוב על כולם ואוהב אדם, שרץ ראשון למקום שזקוקים לו ביותר כדי להציל חיים."

אביו של תמיר, שמעון, נפרד ממנו בדמעות. "ילד גיבור שלי, אף פעם לא ביקשת כלום. תמיד היית רק בצד הנותן. דאגת לאחים שלך, נתת להם הכול, חילקת מכל הלב. כולם אהבו אותך."

האב סיפר כי ביקש מבנו פעם אחר פעם שלא יהיה הראשון להסתער. "אמרתי לך תמיד: תהיה אחרון, אל תהיה ראשון. צחקת ואמרת לי: 'אבא, זה לא עובד ככה'".

עוד סיפר כי התקשר לבנו בבוקר שלפני הבשורה, אך הוא לא ענה. "הרגשתי שמשהו רע קורה. בכיתי לבד באוטו". הוא נזכר גם כיצד הגיע אליו לאחר ניתוח שעבר רק כדי לוודא שמצבו טוב, ואמר לו: "'אבאלה, אני אוהב אותך', כך תמיד סיימת כל שיחה".

בסיום ביקש ממנו: "ילד גיבור שלי, בקשה אחרונה: תשמור על האחים שלך. בן יקר ואהוב שלי, אני אוהב אותך".

אחיו של תמיר, יואב, תיאר את הקשר ביניהם כ"חזק ביותר". "לאבד אותך ישאיר חור עצום בלב שלי, שלעולם לא יוכל להתמלא". הוא סיפר כי תמיר תמיד דאג למשפחה, לבני הדודים, לאחיינים ובעיקר להוריהם. "אני מבטיח לך לעשות כמיטב יכולתי למלא את החסר שלך, לדאוג לאבא ולאמא בשבילך".

יואב הוסיף כי אחיו תכנן לבקר את אביהם כבר בשבוע הבא, וכי היה קשור אליו מאוד. "כשאני אומר את השם שלך זה עושה לי טוב. זה מבטיח לך חיים, ואני לא רוצה להפסיק לומר את השם שלך לעולם. תמיר, תמיר".

את דבריו סיים במילים: "כולנו נזכור אותך עם החיוך שלך. השארת בלב של כולנו שמחה ענקית שנלקחה בשנייה. תמיר, אח שלי, אני אוהב אותך תמיד. תנוח על משכבך בשלום".