"מי צריך עשר אצבעות?": פגשנו את דור הלוחמים החדש

מים נשפכים מכל עבר, המשפחות שולפות את הטלפונים לתמונה אחרונה והחיבוקים מתארכים רגע לפני העלייה לאוטובוסים. בפארק אריאל שרון התאספו הבוקר (שלישי) מתגייסים ובני משפחותיהם ליום הגיוס להנדסה קרבית. מאחורי הבדיחות וההתרגשות אפשר למצוא גם חששות - בעיקר אצל ההורים, שחלקם מודים שכבר מזמן הפסיקו לישון בלילה.

אצל המתגייסים עצמם, לפחות כלפי חוץ, הפחד כמעט לא מורגש. חלקם הגיעו אחרי שכיוונו להנדסה מראש, אחרים התלבטו בדרך, ויש גם מי שהשיבוץ היה מבחינתו פחות חשוב מהשאלה עם מי יעבור את המסלול.

"מורל גבוה"

כך למשל ניר וגיא, חברים מאז כיתה ז', שביקשו להתגייס יחד - וקיבלו את מבוקשם. "רצינו להיות ביחד, לא משנה מה ולא משנה איפה", הם מספרים. על החשש משירות קרבי אחרי שנות מלחמה הם משיבים מיד: "אנחנו באים במורל גבוה, באים להגן על המדינה". הלילה שלפני הגיוס, עם זאת, כבר עבר קצת פחות בקלות. "בקושי ישנו, מהתרגשות", הם מודים.

גם אילון מוכתר ידע לאן הוא רוצה להגיע. "שמתי את הנדסה גבוה ביום שדה, תמיד רציתי את זה", הוא מספר, וכבר מסמן את היעד הבא - גיבוש ליהל"ם או גדוד 603. הוא שמע על השירות מחברים של הוריו והגיע למסקנה: "נשמע מאוד מתאים לי". רגע לפני שהוא עולה על האוטובוס, גם הוא מודה שהתחושות בפנים מעורבות: "מרגיש הכול, גם חושש, גם מתרגש - ויודע שיהיה בסדר".

אביו עומד לצדו ומנסה לשדר ביטחון. "אני מאוד מתרגש, לא רואים את זה אבל אני מתרגש", הוא אומר. "אני מאמין בו, הוא עבד קשה, התאמן, הוא חזק והוא יתרום למדינה מה שהוא יכול". כשעולה שאלת החשש מהשירות בתקופה הזאת, הוא כבר מודה: "תמיד יש חששות. אנחנו במדינה משוגעת, אי אפשר לדעת מה יוליד יום".

"מי צריך עשר אצבעות?"

יונתן יוחננוב, לעומתם, מגיע רגוע במיוחד למראית העין, נחוש ועם לא מעט הומור. "מתרגש טיפה, אבל בקטנה, לא משהו יותר מדי", הוא אומר. חששות? "לא, ממה יש לחשוש?". לקראת הגיוס הוא ניסה להבין מה מחכה לו בדרך פשוטה למדי. "הסתכלתי בגוגל, קראתי בוויקיפדיה", הוא מספר. לצד זה, הוא מספר כי שמע גם סיפורים מסבו של חבר קרוב, ששירת בהנדסה במלחמת ששת הימים. הציפייה שלו מהשירות ברורה: "שיהיה משמעותי, שאני אוכל לתרום לצה"ל כמה שיותר בכל הגזרות. איפה שיצטרכו אותי - אני שם".

אמו שיתפה כי היא "מתרגשת בטירוף", ומוסיפה: "אני מאמינה בו, יודעת שהוא ילד חזק וגאה בזה שהוא יכול לתרום למדינה שלנו". אבל כשהיא נשאלת על החשש, התשובה חד-משמעית: "יש פחד אימים, ברור. מפחדת מאוד מאוד".

יונתן מודה שהניסיונות שלו להרגיע אותה לא ממש הצליחו, אבל על ההומור הוא לא מוותר. "אמרתי לה שגם אם אני אשאר בלי אצבעות עדיין יהיה סבבה", הוא צוחק, ומוסיף: "למה צריך עשר אצבעות?". גם החברים הגיעו מוכנים עם איום משלהם: "אמרנו לו בבית כל החברה - אם אתה חוזר לא בחתיכה אחת, אנחנו נדאג לפרק אותך לחתיכות. שמור על עצמך יונתן".

אצל נהוראי חקק ההחלטה להגיע ללוחמה הייתה מורכבת יותר. "היו לי מלא מחשבות לגבי דברים אחרים", הוא מספר. "היו חילוקי דעות ודברים שהייתי צריך לחשוב עליהם, אבל קיבלתי החלטה". גם הוא לא מסתיר את החשש: "כן, יש, אבל נעבור את זה".

לצדו עומדים הוריו. אמו מסכמת את התחושות בשתי מילים - "מתרגשת, מודאגת" - ומודה שלא הצליחה לישון בלילה. נהוראי מספר שהוא מנסה להרגיע אותה, ואביו, מצדו, לא משאיר מקום לספק: "זה אלוף, זה אלוף, זה ילד אלוף".

"כבר חודש וחצי לא ישנים"

יונתן רזון מגיע נרגש ומכוון מטרה. "שמח להתגייס, במיוחד לקרבי. הנדסה זה משהו שרציתי הרבה זמן", הוא מספר. כבר שנים הוא חושב על יהל"ם, ולגיוס התכונן גם באימונים ובריצות.

הוריו, יעל ויהודה, כבר מכירים היטב את הדאגה שמגיעה עם השירות הקרבי. "אנחנו כבר חודש וחצי לא ישנים", מספר אביו. "יש לנו בן גדול במילואים, יש לנו בן שהוא קצין ביחידה מובחרת, ועכשיו יונתן. רק שכולם יחזרו לשלום". אמו מוסיפה: "היה לילה חצי לבן, אבל סומכים עליו. שיעשה את הכי טוב שלו".

יונתן מצדו מנסה להרגיע. "אני אומר להם שאין מה לעשות וכולם עושים את זה", הוא מספר. "זה גם משהו שאני רוצה מגיל קטן, להיות בקרבי. הם ידעו את זה, אז הם כבר עשו את ההכנה שלהם לפני הרבה זמן. הם יודעים שזה יהיה שירות רציני".

"מתגייסים עם הרבה רצון ורעב"

את המתגייסים שמגיעים הבוקר מלאי מוטיבציה יפגשו בהמשך הדרך גם סמל י' וסמל א', מפקדים באימון המתקדם, שכבר מחכים למחזור החדש ומתרגשים לקבל את הלוחמים שבדרך. "אנחנו בעיקר מכשירים את הלוחמים", מספר סמל א'. "אנחנו איתם רוב היום, מתחילים ללמד אותם את כל החומר המקצועי כמו שצריך ומכינים אותם ללחימה".

השניים מספרים כי אחרי שנות המלחמה הם מרגישים שינוי גם אצל הצעירים שמגיעים לשערי החיל. "ללא ספק שאחרי המלחמה עלתה המודעות גם לחיל שלנו וגם בכלל לכל הדבר הזה שנקרא לוחמה", אומר סמל י'. "אנשים רוצים לבוא ואנשים רוצים להתגייס. יש אנשים שמתגייסים עם הרבה רצון והרבה רעב לתפקידים האלה, וזה מבורך".

מבחינתם, ההכשרה שמתחילה עכשיו נועדה להכין את המתגייסים לפעילות בכל מקום שבו יידרשו. "איפה שצריכים אותנו אנחנו נכנסים", מסביר סמל י'. "עושים מה שצריך בשביל להגן על המדינה".

לסמל א' יש מסר פשוט לקראת הדרך הארוכה שמתחילה עכשיו לצעירים שרק הבוקר עלו על האוטובוסים: "שיהיה להם המון בהצלחה, שיזכרו למה הם עושים את זה - זה הכי חשוב. ושיהיה טוב".