המעיינות הצלולים הפזורים בהרי ירושלים, שהיו מאז ומתמיד מוקד של טבע ושלווה עבור מטיילים מכל קצוות הקשת, הופכים בתקופה האחרונה לזירה של עימותים אלימים, הטרדות מיניות ותחושת הפקרות שלוחת רסן.
מטיילים ומטיילות המגיעים להתרענן במי המעיין מוצאים את עצמם בלב "שטח כבוש", שבו קבוצות גברים מתפשטים בעירום מלא בלב המרחב הציבורי, דורשים מהנוכחים להסיט את מבטם, ובמקרים מסוימים אף נוקטים אלימות פיזית נגד מי שמעז למחות. העדויות המצטברות חושפות מציאות שבה המוסר והחוק נשארים מחוץ למים, בעוד שנשים ומשפחות מודרות בבוטות מהטבע השייך לכולם.
אחת הראשונות שהתריעו על התופעה היא הרבנית רחל ריינפלד וכטפוגל, שהעלתה פוסט בנושא בפייסבוק, ובו כתבה: "די לפגיעות המיניות במעיינות. בואו נקרא לילד בשמו. זה לא רק 'חוצפה שמשתלטים לנו על המעיינות כשטובלים בעירום' - זוהי פגיעה מינית. הילדות שלנו, וגם הילדים שלנו ואנחנו, לא צריכים להיחשף לגבר עירום מול העיניים, מה שעלול לגרום לטלטלה נפשית משמעותית שתמשיך ללוות את הנפגע.ת".
"גברים לא אמורים להיות עירומים כאן": עימות בין מטיילים במעיין // גלית עציון
"ממה שקראתי, קשה להגדיר זאת כעבירה פלילית אם לא הוכח מעשה מיני מכוון כלפי האדם השני (אנא תקנו אותי אם אני טועה). אז אין ברירה אלא לפעול בעצמנו מול התופעה המזעזעת. אני פותחת כאן שרשור הצעות, בבקשה - הצעות ריאליות. מתחילה: להשפיל מבט ולא לזוז מהמקום, להרים מצלמה ולצלם. את תמונת הפוגע לפרסם ברשתות. להתרחק מהאדם ולהתקרב לחפצים שלו, לעמוד לידם ולדרוש את שמו בתמורה לשחרור החפצים. מה עוד?".
בתגובה לפוסט סיפרה גולשת בשם שרה פפרמן: "זוכרת שליוויתי טיול של אחת הבנות שלי לנבי סמואל. הן היו בכיתה ד'. מתחת לעץ יש שם מעיין, והבנות שכשכו את רגליהן במים. פתאום באה קבוצת בחורים, התפשטו לגמרי ונכנסו לטבול. מהר אספנו את הבנות וברחנו משם, אבל הנזק ודאי כבר נעשה. התנהגות שלא מסתדרת לי עם ההטפה האינסופית לצניעות".
א', תושבת אזור מבשרת ציון שפוקדת את המעיינות באופן קבוע, מתארת תחושה קשה של תסכול מהניסיון למסגר את האירועים כעימות מגזרי.
"זה נורא מתסכל שזה לוקח לשם. זה לא בקטע של דתיים וחילונים בכלל", היא מסבירה, ומוסיפה בכאב כי מדובר ב"עוד דרך לעשות חילול השם נהדר".
לפי עדותה, אותם מתרחצים מנכסים לעצמם את השטח הציבורי ומתייחסים אליו כאל ביתם הפרטי רק משום שהם טובלים שם גם בימי החורף.
"איך זה לגיטימי בכלל הניכוס הזה, שהכול שלהם ואתה אורח עכשיו. איזה חוסר צניעות מטורף. באמת אי אפשר להבין את זה", היא אומרת.
א' מדגישה כי החשיפה הזו היא הטרדה לכל דבר ועניין, שמונעת ממנה את חופש התנועה הבסיסי בגלל החשש להיתקל במראות קשים עם ילדיה ונכדיה.
עדות נוספת של המטיילת ה', שפגשה את התופעה במעיינות סמוך לעין כרם בתקופות של חול המועד ובין הזמנים, חושפת פער בלתי נתפס בין החזות הדתית להתנהגות בשטח. היא מספרת על משפחות חרדיות שהגיעו למעיין, כשהגברים נכנסים למים בביגוד מינימלי (בוקסרים) לעיני נשים זרות, בעוד שנשותיהם מקפידות על לבוש צנוע המכסה את המרפקים ואת עצם הבריח.
"זה היה מביך ברמות. אנחנו בבית שלנו לא מסתובבים ככה. הם מתפשטים ליד בנות ונשים זרות", היא מתארת. לטענתה, למרות שבפורומים של נופש חרדי קיימת הסכמה תיאורטית שהדבר פסול, בפועל מדובר ב"פרקטיקה מקובלת" שאיש אינו עוצר.
הפער הזה מעלה שאלות נוקבות על המהות הרוחנית של הטבילה. א' תוהה מה ערכה של פעולה שאמורה לסמל טהרה כשהיא נעשית תוך פגיעה קשה בזולת.
"מה התבילה שלך שווה אם היא מגיעה בצורה כזאת של לצער אנשים אחרים?", היא שואלת.
לדבריה, גברים פושטים את חולצותיהם הלבנות ואת הציציות, המעידות עליהם כבני תורה, ונשארים בעירום מלא מול עוברים ושבים.
"איזו מין תפילה זאת? זו תפילה כשרה? מותר לברך על טבילה כזאת? אני לא חושבת", היא אומרת, ומוסיפה כי התנהגות כזו פשוט "לא כשרה" ופוגעת אנושות בעולם התורני.
המציאות הזו מתאפשרת, בין היתר, בשל מה שנראה כאוזלת יד של רשויות האכיפה. גלית עציון, שהציפה את הפרשה ברשתות החברתיות, תיארה כיצד השוטרים שהוזעקו למקום סירבו לרדת למעיין ודרשו שהמתלוננות יגיעו אליהם. באחד המקרים, אחד המטרידים אף הטיח בעציון בביטחון כי "מבחינתם המשטרה לא תשלוט שם".
לנוכח המצב, עציון ושותפותיה למאבק קוראות לציבור לא להישאר אדיש ולצאת לפעולה קולקטיבית.
"מה שיעזור עם האנשים האלה זה לא משטרה ולא צבא, אלא התארגנות אזרחים", הן אומרות. לדבריהן, אם לא יוחזר הביטחון למעיינות ירושלים כבר כעת, התופעה עלולה להתפשט למרחבים ציבוריים נוספים ברחבי הארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו