משימה היסטורית: סבו וסבתו של הרצל יובאו מחר למנוחת עולמים בהר הרצל

לפני שבועיים גויסו צוותי הרבנות הצבאית למה שתואר "משימה היסטורית". המשימה תגיע מחר (רביעי) לשיאה, כשייטמנו בהר הרצל, לצד חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, עצמותיהם של סבו וסבתו - שמעון לייב הרצל ורבקה הרצל.

"אני מודה שבמידה מסוימת זה היה מובן לנו שנשתתף בעניין הזה", אומר הקברן הראשי של צה"ל, אשר אמון על שרשרת הטיפול בחללים, רנ"ג איציק הרטמן. "מאחר ששני הנפטרים עומדים להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, בסמוך לנכדם, אנחנו כרבנות קשורים לנושא כמי שזוכים ללוות את כלל ההלוויות בחלקה הזו".

עם זאת, כאשר הגיעה הבשורה להרטמן, שפועל בכל הקשור לטיפול בחללי צה"ל משלב זיהוים, דרך הכנתם לקבורה ועד ביצוע טקס ההלוויה עצמו - הוא לא נותר אדיש. "יש ערך בהבאת יהודים מחוץ לארץ לקבורה כאן בישראל, בוודאי כשמדובר בפעולה שמדגימה באופן הטהור ביותר את הביטוי המוכר לנו כל כך 'נאסף אל אבותיו'", הוא אומר ומציין את הביטוי התנ"כי שהופיע לראשונה בספר בראשית. "זו זכות עצומה, וידענו שנעשה את כל מה שנדרש מאיתנו כדי לסייע".

מייד לאחר התיאום הראשוני, נפגשו בירושלים בכירי הרבנות הצבאית יחד עם בכירי ההסתדרות הציונית העולמית כדי לדון בדרכי הפעולה ובלוחות הזמנים הצפופים.

"הדרישה מאיתנו היתה ברורה, והיא היתה ללוות את האירוע מתחילתו ועד סופו. מהוצאת העצמות בסרביה, דרך שהיית הנפטרים במחנה שורה והכנתם לקבורה ועד לקיום הטקס עצמו", מספר מפקד מרכז הצבי במחנה שורה, רס"ן הרב אבישי פרץ.

גם את הרב פרץ, אשר אמון על תפעול המתקן הלאומי לטיפול בחללי מערכות ישראל, תפסה המשימה בהפתעה, שבועות לאחר כניסתו לתפקיד. "הואיל ומדובר בעצמותיהם של שני נפטרים אזרחיים לחלוטין, הוחלט שהוצאת העצמות מהאדמה לא תהיה באחריות הרבנות הצבאית", הסביר הרטמן, הנציג הצה"לי היחיד שהוטס למבצע בפאתי בלגרד.

"מובן שנתנו יד בכל מה שצריך, ומייד הצענו להסתדרות לצרף למשלחת את אנשי המקצוע של זק"א, שמכירים את העבודה היטב. לבסוף זק"א צירפו למשלחת ארבעה אנשים שלהם, אני הצטרפתי אליהם ויצאנו אל עבר הלא נודע".

בדרך הרטמן מתאר כי לא ידעו לקראת מה הם מגיעים. "אנחנו נתקלים לא פעם במקרים שבהם לא מוצאים הרבה ממצאים בקברים שנפתחים כמה עשרות שנים לאחר כיסויים, ולא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים כאן, כשמדובר בעצמות בנות יותר מ־130 שנה.

עברה לי המחשבה שניאלץ להכניס לארונות את החול מהקברים, מכיוון שלא נמצא בהם שרידים". בפועל התמונה בבית העלמין בעיירה הסמוכה לבלגרד היתה שונה בתכלית.

"תחילה היתה אי־ודאות מכיוון שהמצבה של הסבא נמצאה בכלל בגבעה מצד שמאל לכניסה לבית העלמין, ואילו המצבה של הסבתא היתה במקום אחר. תהינו אם העצמות של שמעון הרצל ז"ל הועברו לשם, אבל אחרי שחפרנו לעומק שני מטרים הבנו שזה לא המקרה. לאחר תשאולים התברר לנו שבמהלך השנים המצבה נפלה והועברה לשם. אז המשכנו אל קברה של הסבתא, שאותו זיהינו בוודאות, ואחרי עבודה מאומצת גילינו ארון", הוא מתאר.

"הארון קרס פנימה, ובפנים מצאנו שלד של ממש, שרובו נותר שלם, ככל הנראה בזכות הארון. זה הדהים אותנו, וגם תהינו אם בעלה המנוח של רבקה ז"ל קבור מתחתיה, ולכן המשכנו לחפור לעומק".

כמו בחפירה בגבעה, גם בחפירה הזו לא מצאו חברי הצוות דבר, ועל כן החליטו להתמקד בחלקת האדמה שמימין לקברה של רבקה. "שם גילינו את שרידיו של שמעון הרצל ז"ל. גם במקרה הזה נותרו שרידים ממשיים, וכדי להיות בטוחים שמדובר בשני אנשים שונים שלחנו לאנתרופולוגים תמונה של עצמות הצלע של כל אחד מהשלדים.

אחרי כל כך הרבה זמן אין איך להפיק דנ"א, אבל בזכות האישור של המומחים הבנו שאיתרנו את קבריהם של סבו וסבתו של חוזה המדינה. זו תחושה של התרוממות רוח שקשה להסביר במילים", אמר הרטמן. "למצוא מעל ומעבר למה שאתה מצפה, להצליח לאסוף בחרדת קודש את הממצאים ולסדר בארונות שאתה יודע שבעוד רגע מגיעים לארץ, זו תחושה עילאית".

הארונות נחתו בנמל התעופה בן־גוריון ביום שישי לפנות בוקר, ושם נעטפו בדגלי ישראל והועברו למחנה שורה.
"במלחמה שמחנו שמחות קטנות מהולות בעצב, שמקורן בהתרת ספקות אצל משפחות חטופים שיקיריהן לא חזרו בחיים, ואילו כעת השמחה שונה", סיכם בהתרגשות הרב פרץ. "פה לא מדובר חלילה בחטופים, אבל כן בפעולה היסטורית שסייעה להעלות נפטרים לארץ ישראל, וזו מטרה נעלה. חברנו למשימה שהתחילה לפני 77 שנים, עם הבאת עצמותיו של חוזה המדינה ארצה, הצלחנו לממש את צוואתו - לקבור את בני משפחתו לצידו - ואין לנו אלא להיות גאים בעבודה הזו".