דור ללא עישון? "בישראל קל יותר לקנות סיגריות מאשר חלב"

שינוי גישה: בשנים האחרונות הולך ומתרחב ברחבי העולם המאבק בעישון, כשמדינות רבות מאמצות צעדים נוקשים יותר ויותר, בניסיון לצמצם את צריכת הטבק ולמנוע מצעירים להתחיל לעשן. בעוד שבישראל ייכנסו לתוקף ב־2 באוגוסט תקנות חדשות המחייבות הצגת אזהרות גרפיות על גבי חפיסות סיגריות ומוצרי טבק, במדינות אחרות כבר נוקטים צעדים מרחיקי לכת הרבה יותר.

המכנה המשותף לצעדים הללו הוא שינוי בגישה. אם בעבר התמקדו מדינות בעיקר בהפחתת נזקי העישון באמצעות אזהרות, מיסוי והגבלות פרסום, כיום יותר ויותר ממשלות מנסות למנוע מלכתחילה את כניסתם של צעירים לעולם העישון.

מנגד, לפי דו"ח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2025, כ־20% ממדינות העולם עדיין לא אימצו אפילו צעד משמעותי אחד למאבק בעישון ומיליוני אנשים ממשיכים לשלם בחייהם. זאת, בעוד טבק גורם למותם של יותר מ־7 מיליון בני אדם מדי שנה, בהם יותר מ־1.6 מיליון לא מעשנים שנחשפים לעישון באופן פסיבי.

מה קורה בעולם?

המלדיביים הפכה למדינה הראשונה בעולם שהפעילה איסור עישון דורי, כאשר מי שנולדו ב־1 בינואר 2007 ואילך אינם יכולים לרכוש ולהשתמש במוצרי טבק באופן חוקי. בבריטניה 10.5% מבני 15 ומעלה מעשנים מדי יום. באי הבריטי אושר חוק חדש שלפיו ייאסר החל משנת 2027 למכור מוצרי טבק לכל מי שנולדו ב־1 בינואר 2009 ואילך, במטרה ליצור בהדרגה "דור ללא עישון".

בהולנד שיעור המעשנים היומי עומד על 13.2%. המדינה אסרה משנת 2024 מכירת סיגריות אלקטרוניות ונוזלי אידוי בטעמים, כך שהטעם היחיד המותר למכירה הוא טעם טבק. 12.8% מהאוכלוסייה בבלגיה מעשנים מדי יום.

מינואר 2025 נאסרה במדינה מכירת וייפים חד־פעמיים והוחמרו הכללים - כך שנאסרה הצגה גלויה של מוצרי טבק וסיגריות אלקטרוניות בחנויות. שיעור המעשנים במקסיקו עומד על 8.5%. מאז ינואר 2023 אסרו המקסיקנים לעשן במקומות ציבוריים רבים כמו חופים, פארקים ובתי מלון, לצד הגבלות רחבות על פרסום והצגת מוצרי טבק.

צרפת מתמודדת עם שיעור עישון גבוה של 23.1%, ומשנת 2025 הורחב בה איסור העישון למרחבים פתוחים שבהם נמצאים ילדים ובני נוער, בהם חופים, פארקים ותחנות אוטובוס.
בקנדה שיעור המעשנים היומי עומד על 8.7%, הפכה לראשונה בעולם שמדפיסה אזהרות חזותיות לא רק על החפיסה אלא ישירות על הסיגריות עצמן.

ומה קורה בארץ?

נתוני ה-OECD לשנת 2023 מציבים את ישראל מעל הממוצע במדינות החברות בארגון. 17% מהישראלים בני 15 ומעלה מעשנים מדי יום, לעומת ממוצע של 14.8% במדינות ה-OECD. למרות שהמאבק בעישון בישראל התקדם בשנים האחרונות בכמה תחומים, מומחים מצביעים על פער משמעותי בין החקיקה לבין היישום בפועל.

ד"ר יעל בן זאב, רופאה מומחית בבריאות הציבור, יועצת לגמילה מעישון ומנהלת המרכז למניעה ולגמילה מעישון באוניברסיטת בן־גוריון, מסבירה כי כשבוחנים את ישראל דרך המדדים של תוכנית MPOWER של ארגון הבריאות העולמי, מתקבלת תמונה מורכבת שבה לצד הישגים בתחומים מסוימים נותרו פערים משמעותיים, בעיקר באכיפה, בקמפיינים ציבוריים ובניטור הנתונים.

"החוק קיים - אנשים מתעלמים"

בן זאב מציינת כי ביחס לעולם, ישראל דווקא נמצאת במקום טוב יחסית בכל הנוגע לגמילה מעישון, עם קו לאומי, טיפול תרופתי מסובסד ונגיש, וחוקים שנחקקו עוד משנת 1983. אלא שהבעיה המרכזית היא האכיפה, שכן לדבריה "החוק קיים, אבל אנשים מתעלמים ממנו", ובמיוחד בכל הנוגע לסיגריות אלקטרוניות.

נוסף על כך, ישראל כמעט אינה משקיעה בקמפיינים ציבוריים נגד עישון, והעיתונות הכתובה מוחרגת מאיסור הפרסום עד שנת 2029. ניטור הנתונים רחוק מלהיות מספק וכפי שציינה בן זאב, "רק בשנה שעברה התחלנו לקבל נתונים על החברה החרדית, ועדיין קיים חוסר בנתונים נוספים על קבוצות שונות בחברה הישראלית".

בתחום המיסוי, למרות עמידה ברף שהמליץ ארגון הבריאות העולמי, אין בישראל מדיניות של "מס צבוע" להחזרת ההכנסות למאבק בעישון, וקיימת נגישות קיצונית שבה מוצרי טבק זמינים כמעט בכל קיוסק ומכולת ללא מגבלה, עד כדי כך ש־"בישראל קל יותר לקנות מוצרי טבק מאשר חלב וחמאה". מדינת ישראל עדיין רחוקה מהמהלכים הדרמטיים שננקטים בעולם, והשאלה אם הצעדים יספיקו נותרת פתוחה.