בחודש דצמבר האחרון, רוית חורי, בת 50, אם יחידנית לנדב בן ה-6 וחצי, החלה לסבול מחוסר שינה בלילות וכאבי ראש חזקים בלי הפסקה. בכל פעם שהגיעה לטיפול נשלחה בסופו של דבר בחזרה לביתה. רוית, מאמנת ומומחית במערכות יחסים, החלה לסבול מתופעות נוספות כמו חוסר ריכוז קיצוני ומעין תחושה של ניתוק בלתי מוסבר.
"הפסקתי לישון, התעוררתי מכאבי ראש איומים, מפחידים, ושום דבר לא עזר. הדבר היחידי שהרגיע היה קפה", היא משחזרת. תחילה פטרו אותה במיון מטיפול באמירה שמדובר במיגרנות של גיל 50, אך התסמינים החמירו. "הייתי מנותקת, היה לי שיבוש בזמנים. הייתי מאמנת לקוחה, מסתכלת על השעון עשר פעמים בדקה ובטוחה שעברה שעה. התחלתי גם למעוד וליפול".
בחודש פברואר, כשרוחות המלחמה כבר היו באוויר, רוית החליטה לקחת את בנה הקטן ולעבור לגור אצל אימה. שם, כאשר המשיכה להתהלך בלילות, אחותה הציבה בפניה אולטימטום: "או שאת הולכת למיון, או שאני קוראת לאמבולנס".
במיון הזה, התייחסו לטענות אחרת, ורוית נשלחה לבדיקת CT. תוך כמה שעות, הסיפור הידרדר. "ישנתי על הכיסא, חפצים נפלו לי מהידיים, הייתי גמורה. פתאום רצו אליי אנשים, השכיבו אותי על מיטה ושלחו אותי בבהילות לבילינסון", היא מספרת, "עוד הספקתי לרשום למשפחה שאני בדרך לשם, הטלפון כמעט היה על 0 אחוז, והדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי בבילינסון". יום אחרי, בבית החולים רוית עברה ניתוח להוצאת גידול עמוק בראש, בגודל של 5 ס"מ.
היא מעידה כי השינה (ההרדמה לממעשה) שחוותה הייתה הטובה ביותר מזה תקופה: "הרגשתי שהמוח שלי חזר. עשיתי חיבורים, הבנתי שהנפילות היו קשורות לזה. זו הייתה השינה הכי טובה בחיי".
בשישי, 27 בפברואר, רוית שבה לבית אימה. יממה לאחר מכן, כשהיא עדיין בהליך ההתאוששות, נפתח מבצע "שאגת הארי". רוית הלכה כבר למאבק הבא, לשמור על השפיות על בנה, שחטף התקפי חרדה, בין האזעקות והפיצוצים והריצות לממ"ד שלא היה בתוך הדירה, כמו הרבה הורים בישראל בשלוש השנים האחרונות. אך שבוע וחצי אחרי הניתוח, הרופא המטפל ביקש ממנה להגיע ובמקום לקבל את הבשורה שהכל הסתיים - נפלו עליה השמיים.
הסרטן הקטלני: "זה מקצר חיים"
תוצאות הפתולוגיה הגיעו - האבחנה הייתה גליובלסטומה (GBM) - סרטן מוח ממאיר, אלים ופולשני. "הרופא המנתח השתמש במילים: 'זה מקצר חיים, נשארה לך בערך שנה וחצי וזהו'. השמיים פשוט נופלים לך על הראש, במיוחד כשלא ציפית לזה", היא נזכרת.
רוית מוסיפה את המידע שקיבלה: "זה סרטן מאוד אגרסיבי, כמו סרטן הלבלב אבל בראש. הוא לא שולח גרורות, אבל גדל מהר מאוד". רוית הייתה מפורקת, אך באותה נשימה הבינה כי כעת היא יוצאת לקרב על חייה ולא עומדת לוותר: "עניתי לו: 'אנחנו עוד נעשה מסיבת עיתונאים כשאני אחלים".
יחד עם חברים, היא החלה לחקור וגילתה שקיימות שיטות טיפול מתקדמות בחו"ל, בהן גישות מטבוליות ואימונותרפיות, המציעות סיכוי אמיתי להחלמה. המכשול היחיד: עלות של מאות אלפי שקלים, ואף מיליונים.
"הבנתי מהר מאוד שאני צריכה כסף", היא מודה בגילוי לב, "אם היית אומר לי לפני שנה להתראיין ולבקש עזרה, בחיים לא הייתי מסכימה. אבל היום איבדתי את הבושה. אני אמא, אני פונה לאנשים זרים כי יש לי תפקיד אחד - להישאר כמה שיותר שנים בחיים של הבן שלי".
לתרומה לקמפיין
https://giveback.co.il/project/90969?amb=c6360fcc-6b00-11f1-a7b4-4201ac1c90d8
"את מבטיחה שלא תמותי?"
המלחמה של רוית כאמור היא לא רק על חייה שלה, אלא גם על עתידו של בנה היחיד, נדב, בן 6 וחצי, שעולה השנה לכיתה א'. ההתמודדות מולו, היא מספרת, קורעת לב: "אני בוכה הרבה פעמים מהתרגשות, אבל אני לא נותנת לפחד הרבה מקום, זה לא בריא לי. אני עסוקה בלהגיד תודה על כל רגע".
נדב, שחווה טלטלה רגשית ונמצא בטיפול בעצמו, מרגיש את עננת המחלה. "יום אחד הוא שאל חברה שלי אם אני עומדת למות. כשהיא הרגיעה אותו, הוא פנה אליי ושאל: 'את מבטיחה לי שלא תמותי?' אלו שיחות שמרסקות אותך. אני מסבירה לו שאני עושה כל מה שהרופאים אומרים, שאני כמו חיילת".
רוית מסרבת לחשוב על הנורא מכל, ומתארת לעצמה את שני תסריטים אופטימים. הראשון, כשהיא תלווה את בנה בחתונתו. "לא כי אני צריכה שהוא יתחתן, אלא כי אני יודעת שהוא לא לבד". השני - בעוד שנתיים היא עומדת על במה ומספרת את הסיפור שלה, עם נדב לצדה ועם החברים. "אני בחרתי לפרסם את הסיפור שלי. הרפואה מאוד מרימה ידיים לגבי ה־GBM. לשמור על אמונה במחלה הזאת זה אתגר גדול. לכן אני בשליחות. לתת תקווה".
לשאלה אם הכינה תוכניות לתרחיש פסימי היא עונה בכנות: "התחלתי. זה עשה לי מאוד רע. הרגשתי שזה משחק עם התקווה ופוגע בה. סגרתי משפטית בעיקר את נושא האפוטרופוס. יותר מזה - בחרתי לא לעשות".
צוחקים למען החיים
ביום שני, 27 ביולי 2026, בשעה 20:00, יתקיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב ערב סטנד־אפ מיוחד ומרגש למען רוית. על הבמה יעלו בהתנדבות כמה מהקומיקאים האהובים והמובילים בישראל: אלי פיניש, אבי נוסבאום, יוחאי ספונדר, רוני ששון, ויוסי גבני.
המופע אורגן ע"י עמי אנידג׳ר - קומיקאי, וחבר ילדות של רוית מחטיבת הביניים. כל הכנסות האירוע יועברו כתרומה עבור רוית ויסייעו במימון המשך הטיפולים והמאבק על חייה. מחיר כרטיס לערב הוא 150 ש״ח, וכל רכישה היא תרומה ישירה למאבק של רוית.
רוית מסכמת ברוח אופטימית: "הערב הזה מיוחד כי אוכל לחבק חלק מהאנשים שנתנו, להגיד תודה ולהסתכל להם בעיניים. ובעיקר - שנדב יראה את כמות האהבה הזו. אם בגלל הסיפור הזה אוכל לעזור לאדם אחד - זה יותר מהמופע מבחינתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו