משחררים את הרשויות: למה ביזור סמכויות הוא המפתח לרווחת האזרח בישראל

​מדינת ישראל סובלת ממחלה כרונית שקטה, כזו שמשפיעה באופן ישיר על איכות החיים של כל אחד ואחת מאיתנו: ריכוזיות יתר ממשלתית.

בעוד שאנו רגילים להפנות את המבט לירושלים בכל פעם שמתעוררת בעיה, האמת היא שהפתרונות האמיתיים נמצאים הרבה יותר קרוב לבית: ברחוב, בשכונה וברשות המקומית. אלא שכרגע, ידיהן של הרשויות המקומיות כבולות בשלשלאות בירוקרטיות עבות.

​הנתונים מדברים בעד עצמם: במדד האוטונומיה של השלטון המקומי ביחס למדינות ה-OECD, ישראל מדורגת במקום האחרון. מידת ההשפעה של השלטון המרכזי על הכנסות הרשויות מציבה אותנו במקום השני בריכוזיות בארגון, ובכל הנוגע לגמישות הרשויות בניהול הוצאותיהן, ישראל מדורגת במקום הרביעי מהסוף.

​המשמעות של הנתונים הללו היא פגיעה אנושה ביכולת של הרשויות המקומיות לפתח איתנות כלכלית, ומניעת האפשרות להעניק לתושבים שירותים מותאמים אישית למאפייניהם הייחודיים. ולכן, תוכנית הדגל של הממשלה הבאה חייבת להיות ברורה, מוסכמת ונועזת: רפורמה כוללת לביזור סמכויות ולחיזוק העצמאות של השלטון המקומי. מדובר בנושא המהווה קונצנזוס רחב בציבור, שיביא לשיפור מיידי ומוחשי באיכות חיינו.

​הדרך לביזור: ניהול חכם ודיפרנציאלי

​כמובן שלא נכון להעביר את כל הסמכויות בבת אחת לכלל הרשויות. המפתח טמון בדיפרנציאליות המבוססת על יעילות ואפקטיביות ניהולית. הגיע הזמן להפסיק למדוד רשות רק על סמך עושרה הכלכלי, שהרבה פעמים הוא בכלל תוצר של מיקום גיאוגרפי או עתודות קרקע היסטוריות. ​לשם כך, יש לאמץ כלי מדידה חדשניים וממוקדים, שיבחנו את איכות הניהול, היציבות והתפקוד של הרשות, במנותק מנתוני הפתיחה הפיננסיים שלה. המשמעות היא דרמטית: גם רשויות חלשות תקציבית שמנוהלות בצורה מצוינת יוכלו ליהנות מחופש פעולה ועצמאות, מתוך תפיסה של סמכות ואחריות השזורות זו בזו.

​כשמביאים בחשבון ש-75% מתושבי המדינה מתגוררים ב-75 רשויות מקומיות בלבד (המונות מעל 30 אלף איש), מבינים שמהלך דיפרנציאלי כזה ישפר באופן מוחשי את חייהם של רוב אזרחי ישראל. במקביל, הוא יאפשר למשרדי הממשלה להפסיק לבזבז אנרגיה על רגולציית יתר ברשויות חזקות ומנוהלות היטב, ולמקד את הקשב, הבקרה והתמיכה הממשלתית באותן רשויות שאכן זקוקות לליווי צמוד כדי להשתפר.

​שחרור החסמים: צעדים מיידיים לשינוי השיטה

​כדי שהרפורמה הזו לא תישאר כסיסמה, הממשלה הבאה צריכה להעניק עצמאות רבה יותר לראשי הרשויות והעיריות בחמישה תחומי ליבה מרכזיים:

1. ​גמישות בחוקי הארנונה: מתן שיקול דעת אמיתי לרשות המקומית בקביעת תעריפים, סיווגים והנחות המותאמים לצרכי השטח.

2. עשייה ופיתוח במקרקעין: הסרת חסמים בירוקרטיים מול רמ"י ומשרד הפנים, והרחבת היכולת של הרשות להשיא רווחים מפעילות כלכלית בשטחה.

3. סמכויות אכיפה וסדר ציבורי: הגדלת סמכויות הפיקוח העירוני בעבירות תעבורה ובעבירות "איכות חיים" כמו מפגעי רעש ופסולת.

4. גמישות בניהול ההון האנושי: מתן גמישות בקביעת דרגות שכר, תנאי סף ויכולת חתימה על חוזים אישיים למשיכת כוח אדם איכותי.

5. ​מודרניזציה של מערכת הרכש והמכרזים: פישוט חוקי העזר, מעבר למכרזים ממוכנים, והרחבת האפשרות לשיתופי פעולה וחוזים עם ספקים בינלאומיים.

​השארת המצב הקיים היא גזר דין של דריכה במקום לרשויות המקומיות ופגיעה ישירה בשירות שמקבל האזרח. ביזור סמכויות דיפרנציאלי ומושכל הוא לא פריבילגיה, הוא כורח המציאות. הגיע הזמן שהשלטון המרכזי ישחרר את החבל, יסמוך על נבחרי הציבור המקומיים ויאפשר להם להוביל את ישראל לעידן חדש של שירות, יעילות ורווחה.

יודפת אפק ארזי היא יו״ר נתע ומנכ״לית עיריית בת ים לשעבר