פטני ורלי, בת 16 מקפריסין, רקדנית בעברה המתמודדת עם תסמונת גנטית שפגעה בתפקוד הכלייתי שלה, עברה בישראל השתלת כליה - לאחר שתי דחיות קודמות, אחת מהן בעקבות המלחמה עם איראן. ההשתלה בוצעה במסגרת מרתון רפואי בן יותר מ-12 שעות במרכז שניידר לרפואת ילדים ובבית החולים בילינסון, בו בוצעו ארבע השתלות כליה בהצלבה שחיברו בין ישראל לקפריסין והצילו ארבעה אנשים.
פטני הגיעה לישראל בפעם השלישית עם אימה. פעמיים קודם לכן נקבע מועד להשתלה ונדחה - באחד המקרים ביום הגעתה המתוכננת לישראל, כשפרצה המלחמה עם איראן. בפעם השלישית ההשתלה הצליחה לצאת לפועל, בשיתוף פעולה בין שניידר, בילינסון והמרכז הלאומי להשתלות. המרתון הרפואי החל בחמש בבוקר והסתיים בשבע בערב, ובינתיים כל המושתלים כבר שוחררו לבתיהם.
את שרשרת ההשתלות שהצילו חיים החל אסף מור, תורם אלטרואיסטי בן 52 מהוד השרון, נשוי ואב לארבעה שתרם כליה לפטני. מור, שחזר לישראל לפני שנתיים אחרי 14 שנה בארה"ב, סיפר כי חיכה שנים לתזמון הנכון למימוש רצונו לתרום: "כשהתחלתי את התהליך חשבתי שאציל חיים של אדם אחד ולא ידעתי שהכליה הקטנה שלי תעניק חיים לארבעה אנשים. זה יצא הרבה יותר גדול ממה שחשבתי", סיפר.
שרשרת ההשתלות המשיכה בבילינסון: אמה של פטני, שלא נמצאה מתאימה לתרום לבתה ישירות, נמצאה מתאימה לתרום כליה להנא שעבן (27) ממג'ד אל כרום, שהמתינה שנים להשתלה חוזרת לאחר שכליה מושתלת קודמת נפגעה בעקבות קורונה. בהמשך תרם בעלה של הנא כליה לאדם בשם נאיל, ואשתו של נאיל תרמה כליה לאורית - כך נחתמה שרשרת של ארבע השתלות שחיברה בין תורם ישראלי, משפחה קפריסאית ומטופלים יהודים, מוסלמים ונוצרים.
ד"ר סיגל אייזנר, מנהלת יחידת השתלות כליה בשניידר, שביצעה את ההשתלה לפטני, אמרה כי בקפריסין אין שירותי המודיאליזה או תוכנית להשתלות כליה בילדים, ולכן היה קריטי לבצע את ההשתלה בזמן. לדבריה: "כשסיימנו את הניתוח והבנו שהכול עבר בהצלחה, הייתה תחושת הקלה עצומה. ידענו כמה זמן פטני ואימה חיכו לרגע הזה".
ד"ר הדס אלפנדרי, רופאה בכירה במכון לנפרולוגיה בשניידר, ציינה כי הצלבות כליה מאפשרות למצוא פתרונות גם כשאין התאמה ישירה בין תורם למקבל, וכי במקרה הזה "בזכות הנכונות של משפחתה של פטני להשתתף בתהליך נוצרה שרשרת שהעניקה תקווה לארבעה מטופלים. השתלה אינה רק הליך רפואי, היא מאפשרת לילדים ולבני נוער לקבל הזדמנות לחזור למסלול החיים, ללמוד, לחלום ולהגשים את עצמם".
פרופ' רותי רחמימוב, מנהלת היחידה להשתלות כליה בבילינסון, הסבירה כי בעקבות השתלה קודמת ותרומות דם שקיבלה, פיתח גופה של הנא נוגדנים רבים שהקשו למצוא לה תורם קרוב מבחינה גנטית - ולכן דווקא תרומה מאוכלוסייה רחוקה גנטית, כמו זו של אימה של פטני, הגדילה את סיכויי ההתאמה.
ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון, שביצע את הניתוחים המקבילים, תיאר את המורכבות הלוגיסטית של האירוע - כולל הטסת מטופלות מקפריסין - וציין כי שיתוף הפעולה הרפואי בין המדינות, המוביל על ידי המרכז הלאומי להשתלות איברים, הפך למנגנון מוסדר של הצלת חיים הדדית: "קפריסין היא שותפה אמיתית וחזקה, וכל השתלה מוצלחת מחזקת את מערכת היחסים. ארבע השתלות כליה בהצלבה הן אירוע מרגש, ייחודי ומורכב מאוד - מהשלב הראשוני של מציאת ההתאמות בין התורמים והמושתלים ועד ליום ההשתלות. בכל השתלה אנחנו מנתחים במקביל את התורם והמושתל, ובמרתון הזה ניתחנו ארבעה זוגות ברצף במשך יותר מ-12 שעות. הישג זה התאפשר רק בזכות עשרות אנשי צוות שהתגייסו והתמודדו עם מורכבות לוגיסטית אדירה, שכללה גם הטסת מטופלות מקפריסין. שיתוף הפעולה הרפואי בין ישראל לקפריסין בתחום ההשתלות הוא אחד מסיפורי ההצלחה המרשימים של דיפלומטיה רפואית".
אמה של פטני סיפרה כי הדחיות החוזרות היו קשות מנשוא: "עברנו תקופה ארוכה של חוסר ודאות. פעמיים כבר חשבנו שהגענו לרגע המיוחל, ופעמיים הכול נעצר ברגע האחרון. כל מה שרצינו היה לראות את פטני מקבלת את ההזדמנות לחיים טובים ובריאים יותר".
לדבריה, הרגע שבו התברר כי אינה מתאימה לתרום ישירות לבתה היה קשה, אך התהפך לבשורה כפולה: "אז גילינו שהתרומה שלי יכולה לעזור למטופלת אחרת, ובזכות שרשרת ההצלבה גם פטני תקבל את הכליה שכל כך חיכתה לה. הידיעה שהצלחנו לעזור לעוד אנשים בדרך מרגשת אותנו מאוד".
מור, התורם האלטרואיסטי, הוסיף כי הרצון לתרום ליווה אותו שנים לפני שמצא את ההזדמנות המתאימה, בעודו מתנדב כראש שבט צופים בארה"ב: "כשאתה נותן אתה מקבל יותר. אני לא מרגיש שאני תורם כליה, מבחינתי זה בסך הכול קצת אי נוחות, ובתמורה כל החיים אני אשמח לראות את מי שאני רואה במראה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו