"הם נכנסו ללוע הארי": הקיבוץ הדתי הראשון חוגג 90

השנה חג המשק בקיבוץ טירת צבי היה שמח במיוחד: הוא פתח את חגיגות השנה ה־90 לקיבוץ הדתי הראשון, והיה בו הכל: תמימות קיבוצית, חום מהביל, תורה, עבודה ונקניקיות. מה עוד צריך? ניצלנו את החגיגות כדי לסקור את הקיבוץ הדתי לדורותיו ואת השפעתו על ההתיישבות ועל הקשר בין דת למדינה בישראל.

נתחיל בניים־דרופינג קצר אך הכרחי: חנן פורת ז"ל, עליזה לביא, יוסי אחימאיר, קלמן ליבסקינד, יאיר שלג, פרופ' שלום רוזנברג ז"ל, חנן יובל, השר לשעבר אורי אריאל והאלופים (מיל') אלעזר שטרן וגרשון הכהן - כל אלה ועוד גדלו בקיבוצים דתיים. גם אם כל הדתיים הסרוגים נראים דומים במבט ראשון, במבט שני ניתן לראות את ההבדלים בין בני הקיבוצים לבין אנשי יצהר, למשל.

תחת הקיבוץ הדתי פועלים כיום 23 קיבוצים ומושבים שיתופיים, שבהם חיים כ־20 אלף חברים. הראשון, כאמור, היה טירת צבי, שעלה לקרקע לפני 89 שנה. 90 החלוצים שעלו לנקודה המבודדת 12 ק"מ מדרום לבית שאן הערבית, הורכבו מעולי גרמניה ומעולי פולין, יקים וחסידים.

"מתחם מוקף לבני בוץ"

"קק"ל רכשה חווה בת 1,000 דונם, ובה מטעים נושאי פרי ומעיין נובע. זה היה מתחם מוקף חומת לבני בוץ מיובש, עם מגדל באמצע שנקרא בשם היומרני 'הטירה'. מנחם אוסישקין קרא למקום טירת צבי, ע"ש הרב צבי הירש קלישר, ממבשרי הציונות", מעיד ראובן אור, ארכיבר טירת צבי, שהוריו היו מאותם 90 חלוצים אמיצים.

"עד אז ההתיישבות בעמק היתה 'מבית אלפא עד נהלל'. כל מה שממזרח לנהלל היה מחוץ לתחומי ההתיישבות. החלוצים הבינו שבשביל לקיים אורח חיים יהודי דתי הם צריכים להקים שני קיבוצים או יותר, שיהוו גוש שבו יוכלו להקים מפעלים תרבותיים, כלכליים וחינוכיים משותפים".

"נכנסים ללוע הארי"

"הם נכנסים ללוע הארי", אמר אחד מחברי השומר כשראה כמה המקום רחוק, מוקף בדואים, בלי דרך מסודרת ובלי קשר ליישוב יהודי. מפקדת העמק בעין חרוד לא סמכה על ה"דתיים האלה" שיידעו להגן על עצמם ושלחה נוטרים. אבל אנשי טירת צבי, שעברו אימוני נשק של ההגנה, דרשו להגן על עצמם. מאיר אור, אביו של ראובן, מונה כמוכתר הקיבוץ.

לוי גבעון, שנולד בקיבוץ בשנת 1942 וחי בו כל חייו, מספר על ההתפתחות לאורך השנים שעשתה "רק טוב לטירת צבי": "חיינו 40 שנה בקיבוץ שיתופי. ב־1978 עברנו מלינה משותפת ללינה בבתים ובסוף שנות ה־90 עברנו הפרטה. היה קשה להתרגל אבל זה רק עשה טוב לטיבת צבי, באחריות, בחיסכון ובקליטה.

"ב־1987 היו בקיבוץ 930 איש,  15 שניה לאחר מכן היו בו רק 600. הייתה עזיבה כי היה קשה לאנשים עם השותפות המוחלטת. ההפרטה החזירה הנה עשרות משפחות, היו עומדים בתור להגיע. האווירה פה, מאור הפנים בין האנשים זה אחד הדברים המיוחדים בטירת צבי שמושכים לכאן משפחות". ללוי חשוב להדגיש את ערכי הקיבוץ שלא שינה בהרבה את זהותו לאורך השנים: "אנחנו עומדים תחת משולש: דת, משק חקלאי וההתנהלות החברתית. משולש שווה צלעות. אבל הדבר המשמעותי ביותר זה הדת - שמיטה, שבת, נטע רבעי, עורלה וכו'".

חבלי הלידה של הקיבוץ הקטן והמבודד כללו ביקור מפתיע של אורט וינגייט, שקפץ מעל הגדר וסיפר לחברים על התיאוריה שלו איך לנצח את המרד הערבי, פקודה של גולומב וכצנלסון לפנות את הילדים למרכז הארץ כי כל החברים חולים במלריה, והדיפת התקפות ערבים על הקיבוץ הקטן.

בין השנים 39' ל־49' הוקמו עוד שלושה קיבוצים בעמק המעיינות: שדה אליהו, עין הנצי"ב ושלוחות. מכאן ואילך יתפרס הקיבוץ הדתי לרחבי הארץ, במיוחד לאזורי ספר קשים במיוחד, דוגמת כפר עציון, בארות יצחק, סעד או כפר דרום.

"הקיבוץ הדתי התיישב בפינות הכי נידחות וקשות - וזה לא במקרה. לציבור הדתי שהרכיב את הקיבוצים האלה היתה תודעת שליחות מאוד גבוהה", מסביר איש החינוך וההיסטוריון יוחנן בן יעקב, חבר קיבוץ כפר עציון, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר. "התוצאות היו מאוד קשות. הקיבוץ הדתי איבד במלחמת העצמאות 50% מהקיבוצים שלו ו־8% מחבריו, בעוד האוכלוסייה הכללית איבדה 1%. המספרים היו קשים מאוד".

לקח לקיבוץ הדתי זמן להשתקם. שנתיים אחרי המלחמה עלה קיבוץ לביא על הקרקע, אבל אז היתה הפסקה גדולה עד להקמת קיבוץ עלומים, שבעיני בן יעקב מהווה נקודת תפנית.

"גרעין עלומים הורכב מחניכי בני עקיבא. סוף־סוף גרעין של ילידי הארץ. אחריו עלו מעלה גלבוע, מגדל עוז, ראש צורים ועוד. במקורו הקיבוץ הדתי לא הוקם על בסיס אידיאולוגיה עמוקה, אלא מתוך תחושות ש'תורה ועבודה' היה שווה ערך למה שקוראים היום צדק חברתי. מלאכת הכפיים היתה ערך משרת כדי להגיע לחברה צודקת. בזה הם היו מאוד שותפים לחלוצי העלייה השנייה".

אבל גם הקיבוץ הדתי עבר הליך הפרטה. "אני יודע שלא היתה ברירה. ההפרטה גרמה לי לתהות אם הקיבוץ הוא דרך לרבים או למאוד־מאוד מעטים, רק חדורי אידיאולוגיה. בעיניי, זה קיבוץ. לרעיון הקיבוצי יש כוח, יש עוצמה, והוא נובע ישירות מהתורה. זה קצת הולך ומתמסמס", אומר בן יעקב בכאב.

דבר נוסף שחורה לו הוא שהקול המתון של הקיבוץ הדתי נעלם מהמפה הפוליטית. "המערכת החינוכית והפוליטית נכבשה על ידי חרד"לים (חרדים־לאומיים, ק"א). אני מקנא בהם כי יש שם אנרגיות, להט ומסירות, בעוד הציונות הדתית המקורית הרבה יותר מאופקת. אין היום מפלגה ציונית דתית שנאמנה לערכים הציונים הדתיים. סמוטריץ' רק לקח את השם, אבל הוא חרד"לי. מה שקורה בפוליטיקה לא מייצג את הסרוגים ברעננה ובפתח תקווה. הקיבוץ הדתי יותר קרוב אליהם מאשר לאנשי יצהר".

ד"ר שרה עברון, מזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי וחברת קיבוץ סעד, מביטה בגאווה בתהליך ההתחדשות ומסמנת את היעדים הבאים: "בעשור האחרון הכפילו הקיבוצים הדתיים את אוכלוסייתם. אנחנו מחזיקים את החקלאות - ענף שמהווה עוגן מרכזי, ונשענות עליו כ־70% מהכנסות הקיבוצים שלנו. לצערנו, היחס של המדינה לחקלאות הוא לעיתים אחד בפה ואחד בלב, ואנו נמשיך להיאבק על כך כי יש ערך עצום לקשר עם רגבי האדמה.

"אנחנו גם מחזיקים את הגבולות. זוהי שליחות לאומית. אנחנו לא נשארים בתוך עצמנו, אלא מתמקדים במה שעם ישראל צריך".

המחויבות הזו באה לידי ביטוי גם בתחום החברתי: ביותר ממחצית מקיבוצי התנועה פועל "בית לחיים", קהילה תומכת לאנשים עם צרכים מיוחדים שהם חלק בלתי נפרד מהקיבוץ, כחלק מתפיסת עולם דתית ומוסרית.

"חובה דתית ולאומית"

"אנחנו תנועה קטנה של כ־20 אלף איש, אך ההשפעה שלנו גדולה", היא מעידה. "רשת מוסדות החינוך העל־תיכוניים - המכינות, הישיבות והאולפנות - מחברת הלכה למעשה בין תורה לעבודה. מדרשת 'צהלי' לבנות דתיות לקראת גיוס מציינת כבר 20 שנה, ולצידה פועלות ישיבת מעלה גלבוע המשלבת שירות מלא ולימוד תורה, מכינת 'יונתן' ועוד.

"בשנה וחצי האחרונות אנו עמלים על חיבור לתנועה הקיבוצית. החיבור הזה נולד מתוך רצון להוכיח שאפשר להיות שונים, ועדיין לעבוד יחד בשותפות מלאה. בימים אלה אנו מושקעים בהקמת קיבוץ משלב, דתי־חילוני, בשם 'יחד אדם ואדמה' בבקעת ערד. הצורך הזה התעצם מתוך הטלטלה הגדולה של 7 באוקטובר - הבנו שאסור לנו להמשיך כפי שהיה קודם, וזו חובה דתית ולאומית".

שרה מעידה שנטל המילואים בקיבוצי התנועה מטורף, אבל היא רואה בו חובה, זכות ומצווה. "אנו מאמינים בשירות לכולם, בלי 'אבל'. גם השאלה לגבי שירות בנות דתיות נפתרה אצלנו כבר לפני עשרות שנים; זהו שירות נחוץ ואפשרי, לצד השירות הלאומי שהוא נפלא".

ד"ר עברון מסמנת את היעדים הבאים: המשך צמיחה, וחיבורים בעם ישראל.