שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתחפש בפורים במשך שנים לחרדי, הוא עוטה שטריימל ובגדי חסיד. בימים אלו של הסרת מסכות נחשף הסיפור הפוליטי של יו"ר מפלגת הציונות הדתית ומתברר מהי התחפושת האמיתית.
זו אירוניה כואבת. דווקא מי שעומד בראש מפלגה הנושאת את שמה של אחת המהפכות הרוחניות הגדולות בתולדות העם היהודי, הולך ומתרחק מן הבשורה שלה. תורתו של הרב קוק, תורת ארץ ישראל, ביקשה להופיע בכל מרחבי המציאות - במדינה, בצבא, במשפט, בהתיישבות, בכלכלה ובתרבות. הציונות הדתית אינה חרדיות עם דגל ישראל; היא סללה דרך לתורה שאינה בורחת מן החיים אלא גואלת אותם.
לזכותו של סמוטריץ' צריך לומר ביושר: הוא בולדוזר להתיישבות. אבל דווקא משום כך, הטרגדיה גדולה כל כך. בדרך לשמור על ארץ ישראל, נדמה שהוא מוותר על המחויבות לעם ישראל. הוא נאבק על כל גבעה, אבל מתקפל כשמדובר באחריות המשותפת של כולנו לדאוג לביטחונה.
נכון, הוא הוביל את ההטבות הממשלתיות למילואימניקים ולמשפחותיהם, הייתי שותפה בתהליכים המבורכים הללו. אבל חשובים ככל שהיו, כפלסטר הכרחי בשעת חירום, הם לא מסירים את האחריות מפתרון אמיתי ואחראי שיפחית את ההוצאה הציבורית הגדלה ואת שחיקת הכוחות שלא ניתנת לריפוי בפיצוי כספי. כמעט שלוש שנים לתוך המלחמה אך האתגרים הביטחוניים כאן להישאר.
לאחרונה נחשפה האמת הכואבת: סמוטריץ' הזהיר ש"בלי החוק הזה (חוק יסוד: לימוד תורה) הישיבות שלנו על הגריל" - זו טרמינולוגיה חרדית מובהקת. במשך דורות לימדה הציונות הדתית שהישיבה והצבא אינם יריבים אלא שותפים; שמדי צה"ל אינם סתירה לבית המדרש אלא המשכו הטבעי במציאות הריבונית של מדינת ישראל. הנחרצות הזו, לעומת הרפיסות לסחטנות והאדישות החרדית, מטרידה ביותר.
מי שעל הגריל אינו עולם התורה הצר והציני של החרד"ל. על הגריל נמצאים החיילים והמילואימניקים בעזה ובלבנון וכמובן המשפחות שלהם. מי שמאיים על התורה אינו צה"ל אלא איראן, חיזבאללה וחמאס. זה כל כך פשוט, אבל כנראה צריך להזכיר לסמוטריץ' ולנציגי מפלגתו הנותרים שהצבא הוא אחד הביטויים הנשגבים ביותר של התורה. הוא מגן על עם ישראל בארצו.
במקום להקשיב לזעקת ארגוני המילואים, הוא בחר לבקר ולהתחמק משיח ומדיון. במקום לראות בנו את פניה היפות של הציונות הדתית, הוא העדיף לשמור על הברית עם מי שמסרבים לשאת באותה אחריות, ולא לדרוש מהם דבר. דווקא הציבור שהגשים במלחמה הזאת את חזון הרב קוק יותר מכל ציבור אחר - מתוך תחושת שליחות דתית ולאומית - הפך בעיניו למטרד פוליטי, במקום להזדמנות לתיקון לאומי רחב ואחראי.
קשה להשתחרר מן התחושה שלא מדובר רק בחישוב פוליטי. ההתנהלות הזו משדרת חוסר ביטחון עמוק בבשורה של הציונות הדתית. מפלגה שנשאה פעם את דגלה של תורה המחוברת לעם, למדינה ולחיים, הולכת ומאמצת תפיסת עולם שמצמצמת את התורה לד' אמות של מגזר. זו החמצה של הייעוד הגדול ביותר של הציונות הדתית בשעה שחלק ניכר בעם ישראל התפכח ביטחונית והתחבר לזהות היהודית והאמונית.
הציונות הדתית אינה צריכה להתחפש או להתרפס בפני הציניות החרדית. היא יכולה להביא בשורה גדולה למדינת ישראל ברגעים קריטיים לקיומה. הגיע הזמן שנבשר את ערכי הציונות הדתית מתוך זקיפות קומה, ללא תסביכי הנחיתות של סמוטריץ'. הודעת השר סופר על פרישתו מהמפלגה מעידה כאלף עדים על כך שהמפלגה הזו מייצגת מעתה רק את הקו החרד"לי. אמרו מעתה: מפלגת תקומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו