הילה חדד-חמלניק היא ללא ספק אחת הדמויות המרתקות בנוף הטכנולוגי והציבורי בישראל. כמהנדסת אווירונאוטיקה וחלל שלקחה חלק פעיל בפיתוח מערכות ה"חץ" ו"כיפת ברזל", וכמי שכיהנה כמנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, היא מכירה את המערכות הגדולות ביותר מבפנים.
כיום היא מובילה את הסטארט-אפ המסקרן Moonshot. בראיון גלוי ומרתק לפודקאסט "בשביל ישראל" עם עידן טנדלר, היא פורסת חזון יוצא דופן לעתיד האנושות מחוץ לכדור הארץ, לצד ביקורת נוקבת על החברה הישראלית, קידום נשים והפוליטיזציה בשירות הציבורי.
לדברי חדד-חמלניק, אנו עומדים בפתחו של משבר עולמי חריף, בעיקר בשל הדרישות העצומות שמביאה איתה מהפכת הבינה המלאכותית. "הכדור הזה נגמר - אין לנו פה משאבים", היא מזהירה בראיון. "בסוף אנחנו רוצים לאמן מודלים, והמודלים טוחנים מלא GPUs, וה-GPUs האלה צריכים חשמל גם כדי לפעול, אבל בעיקר כדי להתקרר. קצב היכולת שלנו לייצר אנרגיה כאנושות לא יספיק בשביל כמה שאנחנו רוצים אנרגיה ל-AI".
הפתרון שהיא מציעה נשמע כמו מדע בדיוני, אך לדבריה הוא מעשי לחלוטין: העברת חוות השרתים והתשתיות הכבדות אל החלל, שם יש קירור טבעי וגישה בלתי מוגבלת לאנרגיה סולארית. כדי להפוך את הרעיון הזה לכלכלי וישים, "מונשוט" מפתחת מנגנון שילוח מהפכני, אותו היא מכנה "פדקס לחלל", ללא שימוש בטילים זוללי דלק.
"הלכנו לטכנולוגיה אחרת, לפיזיקה אחרת, פיזיקה קינטית, בעצם בלי טילים, אלא מאיץ", היא מסבירה. "המנגנון יספק את האנרגיה מהקרקע, בלי לשרוף אותה בדרך. סדרה של סלילים ממש כמו מנהרת רכבת באורך של כמעט שני קילומטר. חוק לורנס, נוצר שדה מגנטי, השדה מגנטי הזה בעצם נותן בעיטה לקפסולה. אפשר לדמיין את זה כמו מעין תותח שנותן מהירות של 4,000 מטר בשנייה".
אך הדרך של חדד-חמלניק אל צמרת התעשייה הביטחונית וההייטק לא הייתה פשוטה, והיא כללה התמודדות אישית עם סביבה גברית מובהקת. "עד גיל 24, 25 זה לא היה אישיו", היא מודה בגילוי לב, אך מתארת את קיר הזכוכית שחיכה לה בהמשך: "מתחילים לדבר על חתונה, מתחילים לדבר על ילדים... פתאום אנשים מסתכלים עלייך כמי שעוד רגע תיכנס להיריון... ואז גם מתחילה קצת המיזוגניה".
היא מתארת רגע מכונן בקריירה הצבאית שלה, שבו הבינה את חוקי המשחק: "שם הבנתי שבשביל שאישה תקבל תפקיד, היא צריכה להיות הרבה יותר טובה מהגברים שמתמודדים איתה. לא מספיק לה להיות כמוהם". ובכל זאת, היא מסמנת בני ברית מפתיעים לקידום השוויון המגדרי בתעשייה: "השותפות של נשים ליצירת מרחב שוויוני זה אבות לבנות. אני חושבת שזו פעם ראשונה שזה תופס גבר נורא קרוב... כשאתה אומר לו 'לבת שלך לא יהיה מקום פה על השולחן'".
האמונה של חדד-חמלניק בשוויון הזדמנויות לא נעצרת במגדר, אלא נוגעת בעצב הרגיש של הפריפריה הגיאוגרפית בישראל. כמי שגדלה בקריית עקרון, היא משוכנעת שהמפתח לשילוב הפריפריה בהייטק עובר דרך כיתות הפיזיקה בתיכון. "אם אין בוגרי פיזיקה, הם לא הולכים ליחידות הטכנולוגיות. ולהביא אנשים מהמרכז לאופקים זה לא נורמלי, זה פשוט לא עובד", היא חורצת. הפתרון האמיתי, לדבריה, מחייב לייצר עבור תלמידים בפריפריה "תמונת עתיד". בניגוד לילד מרמת שרון ש"רואה את ההייטק", ילד ביישובי הפריפריה זקוק להשראה מוחשית. "את תמונת העתיד אפשר לייצר כשיש לך איך להגיד לילד - הנה תמונת העתיד, אבל גם יש לך איך לממש אותה. ולימודי הפיזיקה זה דרך".
כמנכ"לית משרד ממשלתי לשעבר, לחמלניק קשה לראות את הכיוון שאליו צועד כיום המגזר הציבורי. היא מעבירה ביקורת קשה על התנהלות הממשלה והמינויים הפוליטיים, שלטענתה פוגעים אנושות בדרג המקצועי ("הם רוקנו את הסוכנות ממינויים מקצועיים", היא אומרת על סוכנות החלל הישראלית).
למרות זאת, את הראיון היא בוחרת לחתום בנימה אופטימית עמוקה על הדור הצעיר שצומח מתוך השבר והמלחמה. "ילדים בני 19, שעכשיו נלחמים בלבנון, יש בהם משהו שזה ילך איתם. את החוסן הזה של 'תקשיב, עף עליי טיל בליסטי מאיראן ולא התרגשתי'... זה משהו שאף בשום מקום אחר בעולם לא יצליחו ללמד כל כך הרבה אנשים וכל כך מהר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו