במלאת 50 שנה למבצע אנטבה התקיים היום (ראשון) טקס הנחת אבן הפינה למרכז מורשת עטרות, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המורשת עמיחי אליהו וראש עיריית ירושלים משה ליאון. המרכז עתיד לקום במבנה הטרמינל ההיסטורי של שדה התעופה עטרות, כפי שפורסם בעבר ב"היום". במהלך הטקס התייחס נתניהו למעמד הבירה, למבצע אנטבה בו נפל אחיו יוני ז"ל ולמלחמה הנוכחית.
מדברי ראש הממשלה: "רעייתי שרה ואני, וגם אחי עידו ורעייתו, מתרגשים מהמעמד. אנו נרגשים להיות במקום המיוחד הזה וברגע המיוחד הזה, שאפשר לזקק אותו במילים ספורות: בעטרות אנחנו מחזירים עטרה ליושנה. בחיים הציבוריים צריך שיהיה לך מצפן שמורה על דרך ואידאולוגיה.
המצפן מצביע על הכיוון הרצוי, ובמקרה שלנו - צפונה. אינני מתכוון רק לצפון הארץ, שאליו אנו נחושים להחזיר את השגשוג והפריחה, אלא גם לצפון ירושלים, כאזור בעל חשיבות עצומה להתפתחות בירתנו - ירושלים המאוחדת שלא תחולק עוד. זה דורש התחייבות בלב, אבל גם מעשים, והממשלה שלנו שומרת מכל משמר על ירושלים בריבונות ישראל.
"מלחמת התקומה ביססה את העליונות האווירית שלנו במזרח התיכון והקנתה לחיל האוויר שלנו מוניטין עולמי. כל העולם יודע איזו עוצמה אווירית יש למדינת ישראל. עוד הרבה לפני מלחמת התקומה היו לנו הישגים כבירים. אנו מציינים 50 שנה למבצע יונתן - פעולה שהדהימה את העולם כולו. נודע לי שהייתה כוונה לקיים כאן תרגיל, משום שהמקום דומה למגדל באנטבה.
החשש היה שכיוון שיש כאן אנשים, הדבר יחשוף את התוכנית, שהייתה חייבת להישמר בסוד כדי להבטיח את הצלחת המבצע. אחינו יוני ז"ל נפל בפעולה כשהוא בראש הכוח. חלקם של לוחמי החילוץ במבצע ייזכר לעד, ובאותה מידה תיזכר תרומתו של חיל האוויר להצלחת המשימה. ארבעה מטוסי הרקולס הטיסו את הכוח הצה"לי אל לב אפריקה. הטיסה ארכה שבע שעות לכל כיוון, וטייסינו האמיצים הנחיתו את המטוסים באנטבה, שם שרר מזג אוויר קשה, מבלי שהחיילים האוגנדים שמו לב למתרחש. המבצע רומם את שמה של ישראל בין האומות כמדינה קטנה בעלת תעוזה ענקית, וסיפור מבצע יונתן יסופר במרכז המורשת שנקים כאן, בעטרות".
השר עמיחי אליהו: "מי שלא מחובר לתנ"ך ולסיפורים של העם היהודי - יאבד את דרכו"
מדברי שר המורשת עמיחי אליהו: "נמשיך לספר את הסיפורים גם בממשלה הבאה שנקים, בעזרת השם. אנחנו כותבים היום פרק מופלא נוסף בסיפור של העם היהודי, ואנחנו מספרים את הסיפור לדורות הבאים. היו מי שרצו לתת למחבלי חמאס לנצח באמצעות שחרור אסירים, והם רצו לעצור את המלחמה עוד לפני שהגענו לחיסולם של נסראללה, סינוואר ודף. הפלא הגדול הוא שחלק מאותם אנשים שקראו לכניעה היו בעבר גיבורים והשתתפו במבצע יונתן. אני שואל את עצמי: למה? איך הגענו לרוח הזו?
"המסקנה שלי היא שמי שלא מחובר לתנ"ך ולסיפורים של העם היהודי, יאבד את דרכו. מי שלא יספר את הסיפור לדורות הבאים, יאבד את דרכו. הדבר המפתיע הוא שבין חוטפי המטוס לאנטבה היו גם שני פעילי שמאל גרמנים שלקחו חלק בחטיפה. לפעמים, אנחנו יודעים היטב, נעשות עוולות מוסריות בשם השלום. אי אפשר להשוות תמיכה בטרוריסטים למי שמבצע ירי זיקוקים לעבר ביתו של ראש הממשלה, אבל זהו רצף אחד שמתכסה בשמיכה מוסרית, ומסוכן מאוד לפעול מתוך נקודת המבט הזו. לא כל מי שמדבר שלום באמת אכפת לו ממנו. לא כל מי שמדבר שלום אכפת לו ממדינת ישראל, מהדמוקרטיה ומשלטון החוק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו