לאן נעלמו הגבולות? "אני מכור לאלימות - ואין לי לאן ללכת"

אביחי סמאי, בוגר מכינת "הזדמנות לשנות" שעבר מעצרים וכיום עומד להתגייס לצה"ל, אמר בפאנל על אלימות בני נוער כי חסר בישראל מענה למי שמבקש לצאת ממעגל האלימות. "אם אני מכור אני יודע לאן ללכת", סיפרה עו"ד שרון לוי על שיחה איתו. "הוא אומר: אני בחור שמכור לאלימות ואין לי לאן ללכת. על הדלת של מי אני דופק?". הוועידה השנתית של "ישראל היום" נערכת במלון מצודת דוד בירושלים בהפקת "פליישמן פלס הפקות".

בפאנל "רחובות מדממים: לאן נעלמו הגבולות?", בהנחיית טל אריאל יקיר, סיפר סמאי על הדרך שעבר: "נולדתי למשפחה חד-הורית, התחלתי בגיל 12 את המאסר הראשון שלי". לדבריו, רבים היו מניחים שלא יצליח לצאת מהמסלול שאליו הידרדר, אך הוא הגיע למכינה בסיוע הסנגוריה הציבורית וגורמים נוספים. "עכשיו אני בוגר מכינה, ועוד שבוע וקצת מתגייס", אמר.

כשנשאל מה היה יכול למנוע את ההידרדרות, אמר סמאי כי "המסגרות של היום פחות תמכו בי לאורך כל הדרך". לדבריו, הייתה דמות אחת ממערכת החינוך שסייעה לו, אך ככלל "לא קיבלתי תמיכה ממערכת החינוך".

"לא כל פעם שמגיעים למשטרה נפתח תיק פלילי"

סנ"צ יובל רביבו, ראש מדור נוער במשטרת ישראל, אמר כי זיהוי מוקדם בקהילה יכול למנוע הידרדרות עוד לפני הגעה למשטרה. "לא כל פעם שמגיעים למשטרה נפתח תיק פלילי", אמר. "גם בעבירות של אלימות אנחנו נותנים הזדמנות ראשונה, שנייה, שלישית, בשילוב ידיים עם שירות המבחן לנוער ורשויות נוספות".

רביבו הוסיף כי הנתונים על פשיעת נוער עולים, אך חלק מהעלייה נובע מחשיפה מוגברת של המשטרה. "מאז האירוע האחרון של רצח ימנו זלקה בוצעה פעילות רחבת היקף של המשטרה", אמר. "הנתונים בשמיים. זה לא אומר שלא הייתה פשיעה - הייתה פשיעה, רק שיש יותר חשיפה". לדבריו, "בהחלט רואים עלייה בפשיעה, גם בחומרה".

רביבו הדגיש כי משטרת ישראל משקיעה מאמצים רבים גם במניעה: "בנוהל אנחנו עוסקים לרוב ב-60% אכיפה ו-40% מניעה". לדבריו, השוטרים "עובדים מהלב והנשמה", אך נדרשים עוד תקציבים ושיתופי פעולה.

"ענישה מחמירה לא מונעת עבריינות נוער"

עו"ד שרון לוי, ממלאת מקום ראש תחום נוער בסנגוריה הציבורית במחוז תל אביב, אמרה כי בבית המשפט לנוער נעשית עבודה שיקומית משמעותית, שלעתים הציבור אינו רואה. "לפעמים נדמה לי שאם נוכל להכניס לשם מצלמה נסתרת, תהיה תחושה שמשהו טוב קורה פה בחברה הישראלית", אמרה.

לדבריה, במרבית התיקים שבהם פוגשים קטין בפעם הראשונה - אין תיק המשך. "עושים אבחון יותר מדויק, תוכנית טיפולית מדויקת או השמה בית ספרית מדויקת, וזהו - הם עולים על דרך המלך", אמרה. עם זאת, היא הוסיפה כי אם המערכת הייתה מזהה את הסיכון מוקדם יותר, באמצעות חינוך ורווחה, ניתן היה למנוע חלק מהמקרים.

לוי התנגדה לגישה של החמרת ענישה כפתרון לאלימות נוער. "יש גישה פופוליסטית: נחמיר את הענישה ונשיג תוצאות טובות. עם הנוער זה לא עובד", אמרה. "כל המחקרים בעולם תומכים בזה שענישה מחמירה לא מונעת עבריינות נוער. אף קטין לא הולך לבצע שוד ושואל את עצמו אם שינו חוק או החמירו ענישה".

לדבריה, הגישה השיקומית מוכיחה את עצמה: "בוא ניקח את אביחי - הרווחנו אותו כחברה, כאזרח עובד, משרת, ישלם מסים, יקים משפחה". היא סיפרה על קטין שייצגה במשך שנים, ושחזר שוב ושוב לבית המשפט, אך בסופו של דבר הצליח לשנות מסלול: "לפני שבוע קיבלתי הזמנה לברית של הבן שלו. הוא כבר נמצא במקום אחר".

"ילד לא קם בבוקר ומחליט שהוא אלים"

רביבו אמר כי המשטרה אינה "מרימה ידיים" מבני נוער, אלא מנסה להבין "מה הביא אותו לאירוע, מה קורה בבית". לדבריו, חוקר נוער נדרש להגיע לשורש הבעיה, ולעיתים המשטרה עצמה מלווה קטינים גם לאחר פתיחת תיק.

הוא ציין כי בשנה האחרונה הוקמה במשטרה חוליית מלש"בים שמקצרת הליכי חקירה לקטינים עוברי חוק, ולדבריו "על פי נתוני צה"ל, בזכות החוליה הזו בלבד גויסו 1,500 נערים ונערות בשנה האחרונה".

סמאי התייחס גם לתפקיד מערכת החינוך ואמר כי בבית הספר "לא ראו" אותו. לדבריו, כבר ביסודי סבל מקשיי קשב וריכוז, אך במקום פתרונות מותאמים "דחפו לי ריטלין". בהמשך, אמר, הציעו לו כיתה קטנה - אך זה כבר לא עזר.

"ילד לא קם בבוקר ומחליט שהוא אלים", אמר סמאי. "לפעמים הוא רוצה תשומת לב, שלא מתייחסים אליו. אם לא יכבדו אותי - אני אגרום להם לכבד אותי". לדבריו, מה שהיה חסר לו הוא אדם שיצליח להגיע אליו באמת: "ילד שקשה לו להתבטא - צריך מישהו שיבוא ויהיה איתו, ויצליח לגעת לו ברגש".