שבוע לאחר שמיקה דוד בת ה-9 נהרגה בתאונת דרכים קטלנית בראש העין, בני משפחתה מתארים ימים של אבל וכאב. "כולנו שבורים. הכאב חודר לכל פינה", מספרים קרובי המשפחה, שעדיין מנסים להבין כיצד ילדה שרכבה על קורקינט במעבר חצייה סמוך לביתה לא תחזור לעולם.
אביבה, קרובת משפחה של מיקה דוד ז"ל ספדה לה: "יש נשמות קטנות שמצליחות להאיר עולם שלם, ואת היית אחת מהן. ילדה טהורה, צדיקה, מלאה באהבה ובנתינה. ילדה שכל כך אהבה וכיבדה את אבא ואמא. ילדה טהורה, אהובה ומלאת חיים, רק בת 9 וחצי. ברגע אחד העולם נעצר. בית שהיה מלא בצחוק, בשמחה, בחיבוקים ובחלומות - הפך לבית של געגוע, דמעות ושבר שאין לו סוף.
"אמא ואבא מרוסקים לשברי שברים. שתי אחיות גדולות ואחות קטנה מנסות להבין איך ממשיכים כשחלק מהלב איננו. וגם אנחנו, המשפחה כולה. ילדים, נכדים, דודים, דודות, סבים וסבתות - כולנו שבורים. הכאב חודר לכל פינה, וכל נשימה מזכירה את החסר העצום. יש אסונות שאי אפשר להבין. יש כאב שאי אפשר לתאר. יש חלל שאיש לא יוכל למלא לעולם. רק ילדה אחת, עם חיוך אחד, עם לב אחד, הייתה כל כך יקרה והותירה אחריה עולם שלם שמתאבל".
מיקה נפגעה ממיניבוס ביום שני שעבר ברחוב הרב שלום שבזי כאשר היא רכבה על קורקינט וניסתה לחצות את הכביש במעבר חצייה.
היא פונתה על ידי מד"א לבית החולים בילינסון במצב אנוש, אך שם נקבע מותה. נהג המיניבוס, תושב כפר קאסם בשנות ה-30 לחייו, עוכב לחקירה ושוחרר בתנאים מגבילים.
בחקירתו טען: "האטתי לפני מעבר החצייה. לא היה שם אף אחד. פתאום היא הגיעה במהירות עם הקורקינט ולא יכולתי לראות אותה. לא יכולתי למנוע את הפגיעה בה".
התושבים זועמים על העירייה
בעקבות התאונה הקטלנית, תושבי ראש העין זועמים על העירייה. הם טוענים כי ניתן היה למנוע את התאונה לו העירייה היתה מציבה מעקות ליד מעברי החצייה, פסי האטה, מעברי חצייה מוגבהים ומוארים ומצלמות אכיפה.
רויטל, תושבת העיר, אמרה: "אנחנו משלמים ארנונה גבוהה ומפחדים לתת לילדים שלנו לרדת למדרכה מתחת לבית. בשביל מה יש עירייה אם לא בשביל לשמור על החיים של הילדים שלנו? אנחנו דורשים פתרונות בשטח שיעצרו את ההפקרות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו