קייטנה עם שליחות: המחווה המרגשת לזכרו של סרן נריה זיסק ז"ל

מחווה מרגשת ומלאת משמעות נרשמה בפתח תקווה, כאשר חניכי קייטנת "חברים לרפואה" הכינו חולצות זיכרון מיוחדות להנצחת זכרו של סרן נריה זיסק, שנפל בקרבות מלחמת "חרבות ברזל". מאחורי היוזמה עומד בועז קוט, חבר קרוב של ישראל זיסק, אביו של נריה ז"ל.

בועז קוט מספר כי ההיכרות שלו עם ישראל זיסק, אביו של נריה, החלה כבר בילדות. "אני מכיר את ישראל מילדות, מהימים שבהם התפללנו יחד באותו בית כנסת בבאר שבע", הוא אומר. כיום, לדבריו, הקשר קיבל ביטוי גם דרך פעילות קהילתית בפתח תקווה: "אני תושב פתח תקווה, והקהילה שלי מלווה ותומכת בקביעות בארגון 'חברים לרפואה' - אחד מבני הקהילה שלנו אף מתנדב בו באופן פעיל".

קוט מוסיף כי מדי קיץ, כאשר הקייטנה של הארגון מתקיימת באולפנה הסמוכה לביתו, הקהילה מסייעת לארגון בדרכים שונות. "בדרך כלל אני נוהג לרכוש לילדים ממתקים, חטיפים וכלים חד-פעמיים", הוא מספר. "השנה, כשהתבקשתי לסייע גם ברכישת חולצות עבור הילדים, הסכמתי בשמחה, אך הצבתי תנאי אחד: שנשתמש בהזדמנות זו כדי להנציח לוחם וקצין ראוי ומיוחד - את נריה".

"ההפתעה המרגשת חיזקה את הלוחמים"

ישראל זיסק, אביו של נריה הי"ד, משתף בתחושותיו ומספר כי היוזמה הגיעה אליו בהפתעה מוחלטת והוא נחשף אליה רק בדיעבד. "זו לא היתה יוזמה משפחתית", הוא מדגיש. "כשהתמונות עם החולצות הגיעו אלינו, הייתי מופתע מאוד וחשתי התרגשות עצומה. זו היתה מחווה מפתיעה, מרגשת ויפהפייה של חברי היקר, בועז קוט".

אביו של נריה מספר על מסירותו יוצאת הדופן של בנו. לדבריו, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" שהה נריה בעיצומו של הטיול הגדול בדרום אמריקה, אך מיד ביקש לשוב לישראל ולהתגייס. "הוא לא חיכה לרגע, וכששמע שיש מלחמה, ביקש מיד לחזור לארץ ולהתגייס", מספר ישראל.

הקושי, לדבריו, היה שנריה לא החזיק בצו 8, ולכן לא היה אמור לעלות על הטיסות שהוקצו לחיילים. "נריה לא התבלבל והחליט 'לזייף' צו 8", מספר אביו. "הוא גם אמר שהגדוד שלו נערך לכניסה לרצועת עזה והוא רוצה להגיע לקו הגבול. בגלל נחישותו העלו אותו למטוס, ומכיוון שלא היה מקום ישיבה, הוא ישב עם הטייסים בקוקפיט במהלך כל הטיסה. את הסיפור הזה סיפר לנו אחד הטייסים שהגיע לנחם אותנו במהלך השבעה".

הקרבה הירואית ומורשת חברתית

ישראל זיסק מספר על נסיבות נפילתו של נריה בקרב. לדבריו, כשלושה חודשים לאחר פרוץ הלחימה, נריה היה בטנק ברצועת עזה שנתקע לאחר שכבל ברזל נתפס בזחל הטנק. אף שמדובר היה באזור לחימה מסוכן, נריה התנדב לרדת מהטנק ולנסות לתקן את התקלה.

"הוא ירד מהטנק ונורה על ידי צלף שפגע בו", מספר ישראל. "אותו צלף פצע גם באורח בינוני את המ"פ שהיה על הטנק וחיפה על נריה". לדבריו, שני החיילים האחרים בטנק חילצו את נריה ואת המ"פ והצליחו לסגת לאחור.

בהמשך סיפר כי אותם חיילים הגיעו לנחם את המשפחה במהלך השבעה, כשהם חוששים מתגובת בני המשפחה לאופן שבו פעלו באירוע. "הם חששו מעט שנבקר אותם", מספר ישראל. "אבל אמרתי להם שהם פעלו כשורה, בדיוק כמו שצריך היה לפעול בסיטואציה כזו. הדברים האלו חיזקו אותם מאוד".

לדבריו, אביו של אחד החיילים הגיע אליו מאוחר יותר במהלך השבעה וסיפר לו על ההשפעה שהיתה לדברים על בנו. "הוא אמר לי שהדברים האלה חיזקו משמעותית את הבן שלו, שהיה במצב נפשי לא פשוט אחרי האירוע".

כשהוא מתאר את דמותו של נריה, מדגיש ישראל שתי נקודות חינוכיות משמעותיות שבלטו בחייו וראויות להנצחה. "נריה התקשה מאוד בלימודיו, ומורה אף אמר לו שאין לו סיכוי להצליח בחיים", הוא מספר. "אך נריה שבר את תקרת הזכוכית והצליח בלימודים. הוא המשיך לשנה וחצי במכינת 'בני דוד' בעלי, עשה מסלול מלא בשריון והפך לקצין מוערך. מבחינה זו, הבן שלי הוא ההוכחה לכך שאין דבר כזה 'ילד שלעולם לא יצליח'. אסור להגיד דבר כזה לילד, כי עובדה היא שגם מי שמתקשה יכול להתגבר על הקשיים ולהפוך להיות קצין".

מעבר לכך, מציין ישראל את מורשתו החברתית של נריה. "כקצין, נריה ביקש לקבל את המחלקה 'הכי בעייתית' של הטירונים. הוא לקח את החבר'ה האלו והצליח להביא אותם לסיים מסלול מלא בשריון. זו מורשת חברתית נוספת שמגולמת בדמותו המיוחדת של נריה".

סרן נריה זיסק הי"ד שירת בגדוד 52 של חטיבה 401 בשריון. בן 24 היה בנופלו.