צום י"ז בתמוז: עם ישראל חייב לחזק את החומות הרוחניות והחברתיות
התיקון שלנו ראשיתו בהכרה שהכוח הבונה והמאחד חייב להיות גדול יותר מהכוח המפלג והמחריב • ימי בין המצרים מחייבים אותנו לבצר את הערבות ההדדית, להרחיב את גבולות הלב ולזכור שמה שמחבר בינינו עמוק וחזק מכל מה שמפריד בינינו
Your browser doesn’t support HTML5 audio
צום י"ז בתמוז פותח את ימי "בין המצרים". יש הנוטים לראות בחגי ישראל ובצומות טקסים היסטוריים, שנועדו להזכיר לנו את מה שהתרחש פעם, לפני אלפי שנים. אך הרמב"ם הפנה את מבטנו עמוק יותר באומרו: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה".
>>זמני כניסת ויציאת צום י"ז בתמוז תשפ"ו<<
חכמינו זיכרונם לברכה לא פעלו כהיסטוריונים המשמרים את העבר, אלא כמחנכים ומעצבים של הנפש. מעגל השנה שיצרו הדורות הקדמונים אינו רק רצף של תאריכים - אלא מסע רוחני ונפשי מתמיד של לימוד ותיקון.
נביט, אם כן, בצום י"ז בתמוז, ונשאל את עצמנו: מדוע זכתה פריצת חומות ירושלים ליום אבל משלה? הרי החורבן המוחלט, שריפת בית המקדש, התרחש רק שלושה שבועות לאחר מכן, ב-9 באב. מדוע לעצור את שגרת החיים ולצום על אירוע שהוא לכאורה רק שלב בתהליך?
התשובה היא שפריצת החומות עומדת בפני עצמה כרגע של ערעור עמוק, רגע שבו מתגלות החולשות שנזנחו, והפרצות שלא נסתמו מבעוד מועד. עצם הפריצה מעידה על כך שקו ההגנה היה פרוץ מתוכו עוד בטרם היכה האויב בשערים מבחוץ. החומה הפיזית נפלה רק משום שהחומות הרוחניות והחברתיות, המבנים הפנימיים שהם הקרקע שממנה צומחים, היו כבר רעועים עד היסוד. מי כמונו יודעים זאת על התקופה הנוראה שקדמה לשמחת תורה תשפ"ד - 7 באוקטובר - שבה עמדנו על סף מלחמת אחים.
לעמוד כעם אחד
לשם כך עלינו לשאול את עצמנו בכנות כואבת: מהן החומות שעל ביצורן אנו עמלים, ומהן החומות שאותן אנו מזניחים? כי הרי ישנן חומות שראוי וצריך להגביה, וישנן חומות שאסור בשום אופן להקים. ראוי להגביה את החומות המבדילות בין האור לחושך, בין טוב לרע, בין המוסרי למושחת. אלו הן חומות של צדק, של יושרה ושל שמירה על צלם א-לוהים שבאדם. האם עמלנו די לבצר חומות אלה?
ולעומתן, ישנן חומות הרסניות, חומות של פחד, פירוד ושנאה. חומות המפרידות בינינו באמצעות גאווה ועין רעה. אנו מתבצרים במחנות, ומבקשים להסתיר את חולשותינו מאחורי חומות של האשמות הדדיות, ניכור ובוז, המונעות מאיתנו לראות את אחינו ואחיותינו. האם עמלנו די לפרק ולהסיר חומות אלה מליבנו ומחיינו?
על מה אנו מגינים? מול מי אנו נלחמים? האם אנו משלבים זרועות כדי לעמוד איתן, כעם אחד בלב אחד, או חלילה מפנים את חרבותינו זה כנגד זה מתוך שבטיות מפלגת, מחזקים חומות של שנאת חינם ומזניחים את חומת האחדות והברית? התיקון שלנו ראשיתו בהכרה שהכוח הבונה והמאחד חייב להיות גדול יותר מהכוח המפלג והמחריב. כפי שלימדנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל: "אם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו, על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עימנו ייבנה, על ידי אהבת חינם".
יהי רצון שיום פריצת החומות יהיה יום של קריאת כיוון עבור כולנו - שנשכיל לא להגביה חומות של ניכור, אלא לבצר את הערבות ההדדית, להרחיב את גבולות הלב, ולזכור שמה שמחבר בינינו עמוק וחזק מכל מה שמפריד בינינו. ושמתוך הבחירה באהבה ובתיקון נשוב ונבנה יחד קומה חדשה ואיתנה בסיפורו של עם ישראל.
***
הכותב הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו