הקולות, האימה והגבורה של שורדי טבח 7 באוקטובר: העדויות החדשות
פרויקט מיוחד בשיתוף ארגון "עדות 710" ומועצת אוקטובר מופץ היום להקרנה בחברות, בארגונים ובבתים פרטיים • דרך זיכרונותיהם של מי שחוו את התופת מקרוב נבנית מחדש תמונת רגעי ההסתתרות, הלחימה והחילוץ בשטח • במועצה קוראים לציבור לעצור בשעה 10:01, מיד לאחר דקת הדומייה הארצית: "הזיכרון אינו רק טקס, אלא אחריות"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
לא לשכוח, לא לטשטש:אלף ימים אחרי טבח 7 באוקטובר, יוקרן היום (חמישי) סרטון עדויות מיוחד המביא את אירועי אותו בוקר דרך קולותיהם של השורדים. הסרטון, שהופק בשיתוף ארגון "עדות 710", מבוסס על עדויות של מי שהיו שם - ושרדו את אחד הימים הקשים בתולדות המדינה.
בסרטון נשזרות עדויותיהם של שורדים המתארים את רגעי האימה, הבריחה, ההסתתרות, הלחימה, החילוץ והאובדן. במקום שחזור חיצוני או פרשנות, הוא מציג את בוקר 7 באוקטובר דרך הזיכרונות האישיים של מי שחוו את הטבח מקרוב ונושאים את עדותו גם היום.
הסרטון מופץ להקרנה בתקשורת, בבתי עסק, בחברות, בארגונים ובבתים פרטיים, כחלק מאירועי הציון ליום ה-1,000 לטבח. הקרנתו תתקיים לאחר דקת העצירה הארצית, שנועדה לאפשר לציבור לעצור לרגע משגרת היום ולהתייחד עם זכר הנרצחים, הנופלים והחטופים, ועם עדויות השורדים.
דרך רצף הקולות והעדויות נבנית מחדש תמונת אותו בוקר: ההבנה המאוחרת של גודל האירוע, הניסיונות להינצל, הקריאות לעזרה, הרגעים שבהם אזרחים נותרו לבדם מול המחבלים - וגם גילויי הגבורה של מי שנלחמו, חילצו והצילו חיים.
במועצת אוקטובר אמרו כי מטרת ההקרנה היא להזכיר שהזיכרון של 7 באוקטובר אינו רק טקס או ציון דרך בלוח השנה, אלא אחריות מתמשכת. "ביום ה-1,000 אנחנו מבקשים מכל אזרחי ישראל לעצור ולהקשיב לקולות של מי שהיו שם", נמסר.
"הסרטון המיוחד אינו עוד חומר ארכיוני, אלא עדות חיה לבוקר שבו מדינה שלמה השתנתה. הקרנתו בשעה 10:01, מיד לאחר דקת העצירה הארצית, נועדה להזכיר לנו שהזיכרון אינו רק טקס, אלא אחריות. אחריות לשמוע, לזכור, לדרוש תשובות ולהבטיח שהסיפור של 7 באוקטובר לא יטושטש ולא יישכח".
במקביל לכך, במהלך היום יוקרן בכניסה חופשית לקהל הרחב באולם אסיה במוזיאון תל אביב לאמנות רצף עדויות שורדים נוסף מתוך מאגר עדות 710.
לדברי מנכ"ל עדות 710, גיל לוין: ״זיכרון שבעה באוקטובר שייך קודם כול לאנשים שהיו שם. ביום האלף אנחנו עוצרים את שגרת היום כדי להקשיב לעדויות, ולתת לקולות שלהם להוביל את הזיכרון הציבורי. זהו מעשה אזרחי פשוט ועמוק: לדעת מה קרה כאן, לשאת את הסיפור באחריות, ולהעביר אותו הלאה למען רוח האדם והדורות הבאים. כי עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל ולכן אנו מבקשים לזכור כדי להמשיך לבנות כאן עתיד של חיים, אחריות והמשכיות״.