הלופ הפוליטי שמאיים לשתק את ישראל: כך שוברים את מעגל גיוס החרדים

המערכת הפוליטית שלנו תקועה בלופ אינסופי, ואין פצע מדמם הממחיש זאת ביתר שאת מאשר סוגיית גיוס החרדים.

אנו מסתובבים עשרות שנים סביב אותו מעגל מכושף: מצד אחד, בית המשפט העליון ומערכת הייעוץ המשפטי מגלים אקטיביזם נחרץ, דוחפים לשוויון ומבטלים חוקים; מן הצד השני, ממשלה שקיומה הפיזי נסמך על המפלגות החרדיות משותקת לחלוטין ואינה מסוגלת, ואף לא תנסה, לספק מענה אמיתי לבעיה.

המלכוד הזה אינו נובע מחדלות אישים של פוליטיקאי כזה או אחר, אלא מהתמריצים של השיטה הפרלמנטרית הקיימת: מי שזקוק למפלגות לשון המאזניים כדי להתקיים, ייכנע להן בכל מחיר - אחרת ממשלתו תופל והוא יאבד את שלטונו.

אם לא נחתוך את הקשר הגורדי הזה עכשיו, נגיע במהירות לנקודת אל־חזור שממנה הבעיה כבר לא תוכל להיפתר עוד לעולם. נכון לשנת 2025, רק 40% מתלמידי כיתות א' לומדים בחינוך הממלכתי.

על פי התחזיות הדמוגרפיות, בשנת 2050 החרדים לבדם יהיו 41% מהצעירים בגיל הגיוס. המשמעות הכלכלית של הסדר "תורתו אומנותו" בממדים כאלה היא קריסה טוטלית של המשק הלאומי, אך האיום המבני חמור אף יותר: ככל ששיעור החרדים והערבים באוכלוסייה יגדל, כך יגדל בהתאמה גם כוחם המפלגתי ומספר המנדטים שלהם בתוך בית המחוקקים.

אם נמתין, הכנסת העתידית תהיה נעולה לחלוטין, ולשום קואליציה לא יהיה עוד את הרוב הפוליטי או את היכולת לשנות את הסטטוס־קוו.

קיומם של ציבורי ענק שאינם שותפים בנטל יוביל בסופו של דבר להתפרקות של המדינה, ולחרדה החילונית מהעתיד ארוך הטווח הזה יש רגליים של ממש במציאות.

במקום להמשיך במסלול של התנגשויות ראש בראש שקורעות את החברה, הפתרון הנדרש הוא פתרון ביניים מוסכם.

עלינו להחליף את חוק הגיוס הישן והכושל בפרק חוקתי אחיד של חובת שירות לכל - צבאי או לאומי־אזרחי.

לא מדובר בכפייה תרבותית אלא בהסכמה חברתית רחבה, שבה השירות יחולק לפי מכסות וצרכים ממשיים של המדינה, תוך התאמה מלאה לאורח חייהם של המגזרים. צעיר ערבי יוכל למלא את חובתו האזרחית במערך הרפואי, בסיעוד או בשירותי החירום ביישוביו, וצעיר חרדי יוכל לשרת בארגוני הצלה, חסד ורווחה או בתוך קהילתו במסלולים מבוקרים בדקדקנות.

לצד זאת, מערך התגמולים והשכר בשירות זה לא יהיה עוד מקובע ומיושן, אלא יתנהל באופן דינמי לחלוטין על פי עקרונות של היצע, ביקוש ורמת סיכון.

תפקידים הכרוכים בסיכון גבוה בחזית, או מקצועות שבהם קיים מחסור חמור ומיידי של כוח אדם, יזכו לתגמול כספי ולתמריצים מוגדלים באופן משמעותי.

מהצד השני, מסלולים נחשקים המעניקים למשרתים בהם הכשרה טכנולוגית מתקדמת או יתרון אדיר בשוק העבודה האזרחי יתוגמלו פחות. כך נבטיח מערכת צודקת וחכמה, המנתבת את כוח האדם ביעילות לטובת הצרכים הלאומיים הדחופים ביותר.

לצד פתרון ביניים מוסכם זה יתייצב כלל מוסרי פשוט שישמש כמקל חוקתי: מי שלא ישרת - לא יוכל להצביע. אנו לא ננהל מלחמות אלימות בסרבנים, לא נגיש כתבי אישום פליליים ולא נבצע מעצרים המוניים. אנו פשוט נקבע שזכות הבחירה היא הזכות להשפיע על חייהם, רכושם וגורלם של אחרים. אם אינך תורם למאמץ הלאומי - אין שום מקום לכך שתשתתף בהחלטות על הנהגת המדינה.

הכלל המאוזן הזה יחול מכאן ואילך אך ורק על צעירים המגיעים לגיל 18, מבלי לפגוע בזכויות המוקנות של מי שכבר מחזיקים בזכות הצבעה כיום, ויציע סוף־סוף מוצא של שותפות והסכמה לאומית במקום התנצחות נצחית.

יצחק זיוון הוא מחבר הספר "כן אדוני הנשיא"