850 ימים מאז נעלמו עקבותיה של היימנוט קסאו, משפחתה ותומכיה יצאו הערב (רביעי) שוב לרחובות, בניסיון להשאיר את הפרשה בתודעה הציבורית.
צעדה התקיימה בתל אביב ולאחריה עצרת בהשתתפות בני המשפחה, פעילים חברתיים ובני משפחות חטופים - בהם משפחות בוכשטב, קלדרון, צנגאוקר וביבס. המטרה: לדרוש תשובות ולקרוא להשבתה של הילדה שנעלמה, מבלי שיתקבל עד היום כל קצה חוט לגבי גורלה.
ירוס קסאו, אחותה של היימנוט, סיפרה כי האירוע תוכנן להתקיים כבר לפני כשבועיים, אולם נדחה בעקבות המתיחות הביטחונית מול איראן. לדבריה, גם הבוקר נשקלה האפשרות לדחות שוב את הצעדה בשל הפגנת הענק הצפויה בעיר, אך המשפחה החליטה להמשיך כמתוכנן. "הבוקר התלבטנו אם לדחות שוב בגלל ההפגנה הגדולה", אמרה ירוס, "אבל אמרנו לעצמנו שאי אפשר לדחות את זה. פשוט לא, כי כבר דחינו ואין לזה סוף".
ירוס הוסיפה ושותפה בקושי המנטלי העצום המלווה את המשפחה מאז ההיעלמות: "אני מקווה שהקהילה והעם שלנו יבינו מה המשפחה עוברת. עלינו לארץ לפני חמש שנים, ושנתיים לאחר מכן היימנוט נחטפה. אנחנו משפחה שלא מצליחה להבין מה היא עוד צריכה לעשות כדי שישמעו אותנו, שיראו אותנו, שיחוו איתנו את הכאב שאנחנו חווים. זה ייתן לנו המון כוח אם אנשים יגיעו, למרות הכל, לתמוך בנו".
בעצרת, שנערכת בכיכר החטופים, השתתפו שורה של פעילים ובני משפחה. אביה של היימנוט, טספאיי קסאו, נשא דברים באמהרית, כאשר אביחי ברודץ - שאשתו וילדיו נחטפו ב-7 באוקטובר ושחררו - תירגם את דבריו לקהל.
שורדת השבי, בת שבע יהלומי, נאמה בעצרת: "ב-7.10, אוהד- בן זוגי, נפצע כשניסה להגן עלינו ונחטף בהמשך כשהוא פצוע. אני ושלושת ילדי נחטפנו גם אל מול עיניו, אך סמוך לגבול- הצלחתי לברוח עם שתי בנותיי.
"בני איתן, שהיה אז רק בן 12, נחטף לבדו לרצועה והיה שם 52 ימים איומים. איתן הושב אלינו בעסקה הראשונה. אוהד, שנחטף פצוע, אבל בחיים, נרצח בשבי והושב לקבורה כעבור 510 ימים בעסקה השנייה רק כשהושב גילינו שהוא נרצח בשבי כשלושה חודשים לאחר חטיפתו. עד להשבתו, לא קיבלנו מידע על מצבו וחיינו תקופה ארוכה בערפל ובחשש גדול.
"לפני כחודש התקיים מפגש של אמהות חטופים עם בנצ'י וטספאי- הוריה היקרים של היימנוט. המפגש היה מאוד עוצמתי ומטלטל. כשחיבקתי את בנצ'י, הרגשתי את הכאב שלה מקרין ממנה אליי וזה החזיר אותי לתחושות שחוויתי בתקופה שאיתן ואוהד 'נעלמו': תחושת מחנק קבועה שמגבילה את התנועה עקב אי הידיעה על מצבם.
"היעדר המידע לא נתן לי מנוח, המחשבות לא הפסיקו להתרוצץ והתסכול מכך שאין לך שליטה בסיטואציה, היה גדול. הייתה גם המון הדחקה, כי אחרת אין אפשרות לשרוד. ההדחקה עזרה לי להמשיך ולהיאבק, כמו חיה פצועה שנאבקת על חייה, וברגעים אלו, מתעלמת מהפצעים ומהכאב.
והיו גם עצב וכאב מאוד גדולים, על הרוע שחדר לחיינו, ולקח מאיתנו באבחה חדה ובאכזריות גדולה, את היקרים לנו.
"את התחושות הללו הרגשתי אצל בנצ'י וכ"כ כאב לי שהיא שם כבר למעלה מ-800 ימים ושאין לי איך להציל אותה מהמצב הזה. ונזכרתי בתחושה נוספת שליוותה את התקופה החשוכה ההיא - תחושה שאנחנו מוקפים בהרבה אנשים טובים איתנו במאבק ושאנחנו לא לבד, ולכן אני כאן - כדי להגיד למשפחת קסאו שהם לא לבד במאבק ושאנחנו מאחוריהם ולצידם, וכדי לבקש מכם שלא תרפו עד שנשיב את היימנוט למשפחתה.
"רוצה להדגיש גם דבר נוסף, שקצת חומק מהרדאר במאבק, וזה שאחראי על היעלמותה של היימנוט, מסתובב חופשי, וזה צריך להדיר שינה מעיננו. אנחנו צריכים להשיב את היימנוט, אך גם צריכים לתפוס את האחראי להיעלמותה. לסיום, אני מאחלת למשפחת קסאו ולכולנו שיגיעו ימים טובים של שקט, שילדים יוכלו לשחק בחוץ בתמימות, בלי להיעלם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו