"ישראל ישנה בעמידה": המאבק להגדיל את ההתיישבות בגולן

החלטת הממשלה מאפריל האחרון על תוכנית חומש לפיתוח רמת הגולן וקצרין, בהיקף של כמיליארד שקלים, שמה על השולחן יעד שאפתני: קליטת 3,000 משפחות חדשות עד סוף העשור. אלא שמתחת למעטפת המדיניות הממשלתית והמספרים השאפתניים, רוחשת מציאות מורכבת המציבה סימני שאלה נוקבים על היתכנות היעדים. בעוד הדרגים המדיניים והביטחוניים נדרשים להכריע בשאלות גורליות - ובראשן אי־הוודאות המלווה את הממשל האמריקני והפוטנציאל ללחץ בינלאומי מחודש על ריבונות ישראל ברמה - מתברר כי קצב ההתיישבות הנוכחי אינו בהכרח הולם את חלון ההזדמנויות האסטרטגי.

השאלה המונחת על הפרק אינה רק דמוגרפית, אלא מהותית: האם המערכת ההתיישבותית, על תפיסותיה הקהילתיות והתכנוניות, מסוגלת לגשר על הפער שבין שגרה נינוחה לבין דחיפות מדינית עתידית אפשרית, והאם ביכולתה לייצר את אותה "מסה קריטית" הנדרשת כדי לעגן את האחיזה בגולן מול תרחישי קיצון עתידיים.

על רקע התחושות האלו, צבי האוזר, שעוסק בנושא כבר כעשור כמי שהקים את הקואליציה למען הגולן ועומד בראשה, מביע דאגה עמוקה מקצב הבנייה ומתריע מפני שאננות. לטענתו, מדינת ישראל לא בונה מספיק בגולן. בעיניו, קיים פוטנציאל אמיתי לשינוי נסיבות אזורי.

"שליט סוריה אל־ג'ולאני זוכה לרוח גבית ולתמיכה מקיר לקיר, אוזן קשבת אמריקנית וחיבוק אירופי. הוא מוכן לוותר על שלושת הדברים שהפילו את המו"מ בפעמים הקודמות: מובלעות מפורזות, משך הפינוי והסדרי ביטחון. לכשזה יקרה, הלחץ על ישראל יהיה בלתי נסבל", אומר האוזר.

לתפיסתו, חלק גדול מהציבור בישראל יסכים לנסיגה, ואז המחסום היחידי יהיה קיומה של התיישבות יהודית בגולן בהיקף מספק. כיום חיים בגולן כ־30 אלף יהודים ומספר דומה של דרוזים.

"הנסיגה מיו"ש נמנעה רק בגלל ההתיישבות. ישראל יכולה בקלות ליישב 100 אלף איש בגולן. אין דין פינוי של 30 אלף כדין פינוי של 100 אלף. יש מסה קריטית שהופכת פינוי אנשים לבלתי אפשרי, והיא מספר בן שש ספרות.

ואיפה הם יגורו?

"לישראל יש חלון זמן מוקצב שמאפשר לה, ללא כל התנגדות, לשנות לחלוטין את המציאות בגולן ולמנוע כל אפשרות עתידית לנסיגה. בראייה כזו, מדינת ישראל, מנהיגותה, ולא מעט אנשים טובים התומכים בגולן, ישנים בעמידה".

באלרום שבצפון הרמה גרות 220 משפחות. לאחרונה התקבל אישור לבניית 22 יחידות נוספות. קצב הקליטה: שבע עד עשר משפחות לשנה, על פי החלטת הקיבוץ. רק חברי קיבוץ זכאים לבנות בו, ובשביל להפוך לכאלה עליהם לעבור תהליך קליטה הכולל מגורים של שנה במקום, תהליך אבחון כלכלי וחברתי והצבעה של החברים.

"בסדר הגודל של אלרום, זה המקסימום שניתן לקלוט באופן מיטבי. הקליטה היא פרסונלית כי צריך לשמר את המרקם הקהילתי. אנחנו יכולים לעמוד במקסימום עשר משפחות אבל לא פחות מחמש, אם אנחנו רוצים לשמר בתי ילדים ומערכות ציבוריות", מסביר אייל מרקס, המזכיר והמנהל של אלרום וחבר הקיבוץ.

הביקוש למגורים בקיבוץ עומד על כ־15 משפחות בשנה. מרקס מאמין שהחלטת הממשלה להכפיל את מספר התושבים בגולן נכונה, אבל לא עומדת במבחן המציאות ברמת תעסוקה, רפואה, חינוך ותשתיות. בכל מקרה, הוא ומקבילו בתפקיד, יאיר נירון, מזכיר קיבוץ אורטל השכן, מבקשים שלא להפר את המרקם הקהילתי. "תגדילו את קצרין, את חיספין, את קלע אלון, למה להגדיל את היישובים הקהילתיים הקטנים?" חותם מרקס.

באורטל חיות 130 משפחות. התב"ע הנוכחית מאפשרת גדילה של עוד 22 משפחות, ועוד 180 בתכנון. "השאיפה שלנו היא כן להכפיל את עצמנו, אבל בקצב שלנו, כך שהמרקם לא ייפגע. אנחנו מנסים למצוא את האיזון. אין לנו גם תשתיות לקלוט מסה. אנחנו בונים בבנייה מרוכזת לפי קצב הקליטה".

"לא מושך ולא רוצה למשוך"

"אני מסכים שהגולן חייב לגדול, אבל לפי היעדים שהוא מציב לעצמו ובלי קשר לאיום שיבוא או לא. האיום יושב אצלנו בראש, אבל בסוף אנחנו צריכים לחיות את המציאות. בכל מקרה, לא נתפנה. אפשר לעשות הסדר של שלום תמורת שלום. זה גם עניין של אגו, לסוריה לא חסר שטח". לטענתו, יישובים רבים תקועים בגלל תב"ע.

"הוועדה המיוחדת לא רק קידמה, אלא סיבכה את הסיטואציה, כי היום צריך להתנהל מול הוועדה המחוזית והוועדה המיוחדת. לפעמים יש ביקושים ורצון, אבל המדינה לא מאשרת. אנחנו כבר עשר שנים מנסים, אבל אנחנו צמודים לשטח אש שלקח המון זמן לשחרר".

יהודה הראל (91), ממקימי ההתיישבות בגולן, לא מאמין בכמות אלא באיכות ובמיתוג. "עשרות שנים ניסיתי להקים עוד יישובים ולהביא עוד אנשים, היום אני חושב אחרת. אני מאמין שלא חשוב כמה, אלא מי. 200 אלף איש לא ישנו את התמונה במקרה של הסכם. אם נעשה כאן עיר חרדית - נוכל להכפיל את האוכלוסייה בתוך שנתיים, אבל זה לא היה מועיל לנו".

הוא מאמין בגידול איטי של היישובים הקטנים, ולא בכפייה מלמעלה ("הממשלה יכולה רק להרוס"), ומוסיף שבשביל לחיות בפריפריה צריך להיות חזק. "המקום של האוכלוסיות החלשות הוא במרכז, ובפריפריה צריכות להיות אוכלוסיות חזקות. לא יכול להיות פה בית חולים טוב, כי אין כאן מספיק אוכלוסייה".

אז איך אתה מושך לכאן אוכלוסייה חזקה? "אני לא מושך ולא רוצה למשוך! היא מגיעה לבד. אני מאמין במיתוג, רק הוא קובע. אנשים רוצים לבוא למקום שבו גרים האנשים שהם רוצים להיות. למקום שבו יש אוכלוסייה חזקה - תגיע אוכלוסייה חזקה. בקיבוצים חזקים זה משכפל את עצמו ארבעה דורות קדימה. מי שלא מתאים - יעזוב מעצמו".

במרום גולן, הקיבוץ שבו הוא גר, יש כ־200 משפחות, ומתוכננים בו עוד 200 בתים בקצב קליטה של ארבע-חמש משפחות בשנה.

"יש לנו שני גני ילדים וככה אנחנו רוצים להישאר, אז אנחנו קולטים משפחות רק עם ילדים בגן. מאז הפרטת הקיבוץ יש ביקוש עצום. פעם התחננו לאנשים, היום יתקבל לקיבוץ רק מי שישלם 300 אלף".

שלומי אטיאס מכהן כיו"ר הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה במרחב גולן. "אנחנו מאשרים תב"ע מהר מאוד. בעבר היה לוקח שש-שבע שנים בשבילי להוציא תב"ע. עכשיו - שנה וחצי מקסימום", הוא מעיד.

"כל זה טוב ויפה, אבל לוקח יותר מדי זמן", מצהיר פנחס ולרשטיין, מראשי ההתיישבות ביו"ש, שבשנים האחרונות מלווה ומייעץ בהתנדבות לגופים שונים העוסקים בהתיישבות ובפיתוח הנגב, הגליל ויהודה ושומרון.

הוא מסביר איך מי שרוצה לגור בגולן יחכה שש-שבע שנים עד שייכנס לבית: הוא מחשב שנה-שנתיים קבלה לחברות, שנה-שנתיים להיתר ורק אז בנייה, תהליך שגם הוא לוקח כמה שנים.

יש לו רעיון אחר, שאותו הוא מיישם בהצלחה ביישובי העוטף.

"הפתרון הוא בתי אגודה: כל יישוב, עם סיוע ממשלתי, ישקיע כסף ויבנה בתים. הוא ימכור אותם למתיישבים החדשים. הבעיה היא שהיישובים עצמם רוצים להישאר בוטיק. אבל אני אופטימי. כשהתחלתי לעבוד עם הקיבוצים בדרום, הם התנגדו. היום כל הקיבוצים בעוטף מאמינים בדרך הזאת להתפתחות".

מודל עיר-כפר

אורי הייטנר (63), חבר קיבוץ אורטל, הוא חקלאי, פובליציסט והיסטוריון.

"רוב חיי הייתי בתפקידים ציבוריים. אנחנו 59 שנים פה בחודש הבא. מעט מדי אנשים, פחות מכל תחזית. יש כאן מפעל התיישבות מעולה מבחינת ערכים, יחסי חילונים-דתיים, אנשים משימתיים, אבל אין כאן מסה קריטית כדי להבטיח את עתיד הגולן מבחינת היכולת לעמוד באסונות. יש להגדיל את היישובים הקיימים, להקים יישובים חדשים ולהגדיל את קצרין".

בקצרין, בירת הגולן, חיים היום 9,500 איש. בארבע השנים הקרובות עתידה העיר לקלוט 10,000 נפש ב־2,300 יח"ד חדשות.

"אנחנו מאמינים במודל עיר-כפר", מסביר יהודה דואה, ראש מועצת קצרין. "במרחב עירוני אתה מחויב לבנות צפוף, אבל אני מודיע למנהל התכנון שאו שילך איתי או שלא יבנה. אם יהיו לי הקצאות והיתרים ל־1,000 צמודי קרקע, תהיה לי רשימת המתנה של 4,000 איש. בבניינים זה יותר מאתגר".

אורי קלנר, ראש המועצה האזורית גולן, לא שותף לחששותיו של האוזר, אבל יודע שאין לו פריבילגיה לשקוט על השמרים. במקביל, הוא רואה חלק מהמשימה שלו בשימור הנוף הייחודי של הרמה:

"אין להתיישבות, בטח כזאת שנמצאת בספר, זכות קיום בלי צמיחה דמוגרפית ורב-דוריות. אם לא מגיעים צעירים - היישוב מתחיל לקמול. אני רוצה שהנינים שלנו יראו כאן את התן, הזאב, השועל והקיפוד, עם חקלאות וריאה ירוקה, כי גם זאת המחויבות שלנו".