האם השכולה לצוערי בה"ד 1: "צהל הוא קודש הקודשים - יש לכם זכות גדולה"

בזמן שבחוץ שוב מתקיימות הפגנות חרדים נגד הגיוס לצה"ל, עינת אביטן, אמו של סמ"ר יאיר אביטן הי"ד, סיפרה בדיון על פיקוד, אחריות ושכול בוועידת "חקוקים לנצח" של משרד הביטחון וארגון יד לבנים, על סיפור נפילת בנה בעזה ב-28 ביוני 2024 ועל המשימה שלה מאז - להנציח אותו, לדאוג לצה"ל ולפצועים ולאחד את העם.

"מרים פרץ סיפרה שכשהבן שלה אלירז נפל, בעלה רצה להנציח אותו בתפילות ובבית כנסת, והיא רצתה להביא את הרוח של אלירז לעם. ואני לוקחת מהאישה הגדולה הזאת שהנצחה באה בשני ממדים - גם ברוח וגם בגשמיות. ואת זה אנחנו עושים גם בבית כנסת בשדרות, במרכז קהילתי על שמו, בספר תורה ובאמבולנס, וגם בהרצאות על יאיר ובדאגה לפצועי צה"ל".

עינת סיפרה על יאיר וביקשה מהצוערים: "יש לכם את הכוח להפוך את המדינה הזאת להרבה יותר טובה ואיכותית. אני רוצה שתדעו שאין בעיה - יש משימה. זה משהו שאני רוצה שתקחו מפה איתכם לתפקיד".

נועם הדרת, חברו של יאיר, סיפר על הפעם הראשונה שבה יאיר הצטרף לצוות: "היינו בעזה, גמורים מעייפות. פתאום הגיע מישהו מהבא"ח וכולנו מחפשים מה אפשר להוריד מהתיק, והוא מגיע עם שתי משקולות של שני קילו, מוט מתח וגומיות. אנחנו אומרים לו: 'אחי, מה עובר עליך?' והוא פיזית לקח את זה להליכה בחול ובעליות. בכל בית שעצרנו בו זה היה לפמפם מתח".

בהמשך סיפר: "אשתי הייתה בהיריון ולא יכולתי להמשיך בצורה רציפה. הייתי נכנס ליומיים ויוצא ליום. ואז יאיר הגיע ואמר: 'אני אהיה רחפניסט במקומך'. הוא אמר לי: 'אל תדאג, אני אלמד'. והוא היה יושב בכל רגע פנוי ומתאמן. הוא היה תותח".

עינת אביטן אמרה שכמו שבנה שאף לאחריות מקסימלית תמיד, "כקצינים אתם צריכים לשאוף הכי גבוה שרק אפשר. כל אלה שנפלו תמיד היו מי ששאפו למצוינות. הם הבינו שהם במערכת עם שליחות מאוד גדולה. היום בישראל, מי שלא מבין מה זה צה"ל לא מבין כלום. מי שלא מבין שהוא חי פה בזכותכם - לא מבין כלום. צה"ל זה קודש הקודשים בעיניים שלי. יש לכם זכות אדירה ואחריות גדולה לעם שלם. אתם אלה שנותנים לנו את השקט לישון בלילה. זו זכות עצומה שלכם".

נועם סיפר על היום שבו יאיר נהרג ואמר: "יאיר באותו יום החליף אותי בתפקיד. הוא נהרג חצי שעה לפני שבאתי להחליף אותו. יאיר זיהה ראשון את המארב וצעק 'רימון', והוא הציל ככה את הצוות. כולם הספיקו לברוח, להגיב ולהבריח את המחבלים. רק יאיר נהרג שם.

"הצוות ביום שאחרי נראה שונה לגמרי. אני חוויתי את זה לבד בחוץ, והחובש שלא הצליח להציל אותו והקצין שמרגיש אחריות על ניהול הקרב. מדברים על יאיר והנפילה, אבל אנחנו מרגישים שהוא איתנו וכל אחד עושה משהו להנצחתו. כי אנחנו לא איבדנו אותו. הוא נותן לנו את הפוש. עצרנו את הטיול עבור המילואים, אף אחד לא הבריז. הצוות השתנה המון, אבל יאיר נשאר איתנו. הוא אולי לא נותן לי קנה כשאני צריך, אבל הוא נותן לי את הגב".