לא איראן ולא חמאס: האיום שהישראלים חוששים ממנו יותר מכל

המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מפרסם היום (ראשון) את הדו"ח השנתי על מצב החברה הישראלית לשנת 2026, ובמרכזו תמונה מורכבת של ציבור שממשיך להפגין חוסן ואופטימיות - אך חושש יותר מכל מהתפרקות מבפנים. לפי הדו"ח, רוב הישראלים רואים בקיטוב הפנימי את האיום המסוכן ביותר על המשך קיומה של המדינה, יותר מהגרעין האיראני ומהסכסוך עם הפלסטינים.

הדו"ח מתפרסם במסגרת הכנס השנתי של המכון למדיניות העם היהודי, והוא כולל עשרות ניתוחים ונתונים חדשים בנושאים מדיניים, חברתיים וביטחוניים. מהממצאים עולה כי 55% מהציבור בישראל מגדירים את הקיטוב והמחלוקת הפנימית כאיום המסוכן ביותר על המשך קיומה של המדינה - בפער גדול מפצצת הגרעין האיראנית, שדורגה כאיום המרכזי על ידי 23% מהציבור, ומהסכסוך עם הפלסטינים, שדורג כך על ידי 18%.

נתון נוסף בדו"ח מצביע על עומק החרדה בציבור: 60% מהישראלים מסכימים כי קיימת כיום סכנה ממשית לשפיכות דמים ולאלימות פיזית בתוך המדינה, עד כדי מלחמת אזרחים. כמו כן, כמחצית מהציבור החילוני בישראל מודים כי אינם משוכנעים עוד שישראל היא המקום הנכון והבטוח ביותר עבור ילדיהם ונכדיהם לחיות בו.

סוגיית גיוס החרדים זוכה גם היא להתייחסות נרחבת בדו"ח. בעוד שרוב הציבור, 80%, תומך בגיוס חרדים, בציבור החרדי ההתנגדות נותרת מוצקה: 79% מהחרדים מתנגדים לגיוס גם כאשר מוצעות להם מסגרות ייעודיות ונפרדות, המותאמות במיוחד לצביונם. בנוסף, במדד הקירבה - המודד את הרגשות של קבוצות בציבור כלפי קבוצות אחרות - המגזר החרדי הוא הקבוצה שמקבלת את ציון הקרבה הממוצע הנמוך ביותר בקרב כלל קבוצות האוכלוסייה.

אמון שיא בצה"ל - וזינוק ימינה

בתחום הביטחון, הדו"ח מצביע על עלייה משמעותית באמון הציבור בצה"ל. המעבר למערכה אזורית ישירה כדוגמת מבצע "שאגת הארי", וחילופי הרמטכ"לים הביאו את אמון הציבור בפיקוד הבכיר של צה"ל לשיא של 82%. עם זאת, הציבור ספקן יותר ביחס להישגים בעזה מאשר ביחס לניהול המערכה באיראן ובלבנון: רוב הישראלים מעריכים כיום כי שלטון חמאס בעזה ימשיך להתקיים בצורה זו או אחרת.

עוד עולה מהדו"ח כי המלחמה הזיזה את הציבור היהודי ימינה. שיעור המזדהים כ"ימין עמוק" עלה מ-11% לפני המלחמה ל-19% כיום, וכמעט מחצית - 49% - מהצעירים שהגדירו עצמם "שמאל קרוב למרכז" לפני המלחמה דיווחו כי זזו ימינה.

התפרצות האנטישמיות בעולם מטרידה מאוד את הישראלים. כך, בשיא גל המחאות בקמפוסים בארה"ב, 87% ממשתתפי הסקר השיבו כי הם מודאגים מכך. מחצית מהציבור מזהים את האנטישמיות העולמית כתנועת מלקחיים המגיעה בעוצמה דומה משני קצוות המפה הפוליטית - הן מהשמאל הקיצוני והן מהימין הקיצוני.

בהקשר זה, הציבור בישראל סבור כי הפתרון עבור יהדות העולם הוא עלייה לישראל: 66% מהיהודים בישראל ממליצים על עלייה לארץ. 71% מתומכי הימין ו-49% מכלל הציבור היהודי בארץ היו ממליצים ליהודי התפוצות לעלות לישראל בכל מצב קיומי.

שלושת המדדים: תקווה, קרבה והסכמה

הדו"ח השנתי משקלל את עמדות הציבור באמצעות שלושה מדדי עומק קבועים, בסולם של 1 עד 10: מדד התקווה, מדד הקירבה ומדד ההסכמה.

מדד התקווה הוא הגבוה ביותר מבין השלושה, ועומד על ציון 7.13 - עלייה לעומת השנה הקודמת, שבה עמד על 6.48. לפי הדו"ח, 60% מהישראלים אופטימיים לגבי עתיד המדינה, 75% מניחים שמשפחתם וחבריהם יישארו לחיות בישראל, וכשני שלישים סבורים שישראל היא המקום הנכון לילדיהם ולנכדיהם.

עם זאת, הממוצע מסתיר תהום אידיאולוגית עמוקה: בעוד שתומכי הימין הפוליטי מציגים ציון תקווה גבוה במיוחד של 9.05, בקרב תומכי השמאל צונח המדד לשפל של 3.67 בלבד. לפי הדו"ח, מדובר בפער חסר תקדים המעיד על תפיסות עולם קוטביות ביחס לאותו מרחב קיומי.

מדד הקירבה עומד השנה על ציון 5.51, והוא רושם ירידה מדאיגה לעומת השנה הקודמת, שבה עמד על 5.95. המשמעות המעשית של הירידה היא העמקת הקיטוב בין חלקי החברה. הדו"ח קובע כי הגורם המרכזי המונע כיום מישראלים לחוש קרובים זה לזה אינו לאום, עדה או מוצא - אלא השתייכות למחנה פוליטי יריב, ימין מול שמאל.

מדד ההסכמה עומד השנה על ציון 3.71, ומציג עלייה קלה לעומת שנת 2024, שבה עמד על 2.88. הציבור הישראלי מפגין הסכמה יחסית בנושאים דמוקרטיים בסיסיים: 59% מסכימים שדמוקרטיה היא שילוב בין הכרעת הרוב לבין שמירה על זכויות אדם. עם זאת, בקרב יהודים נרשמה ירידה בהסכמה לכך שמשמעות הדמוקרטיה היא "גם וגם" לעומת המצב לפני שלוש שנים - 63% השנה, לעומת 80% לפני שלוש שנים.

זהות המדינה והסכסוך עם הפלסטינים

עוד עולה מהדו"ח כי 78% מהישראלים מסכימים לקביעה המופיעה במגילת העצמאות בדבר הצורך בשוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת, גזע ומין. אולם, בשאלות הנוגעות לזהות המדינה - "יהודיות המדינה" - ולפתרון הסכסוך הפלסטיני, ההסכמה הלאומית צונחת ל-31% בלבד.

כך למשל, 36% מהיהודים חושבים שישראל "לא מספיק יהודית", ו-42% מהחילונים חושבים שהיא "יותר מדי יהודית". כלומר, רק מיעוט חושב שהיהודיות של המדינה היא במידה הנכונה. ביחס לסכסוך עם הפלסטינים, נרשם שיא של 49% מהיהודים התומכים בחיזוק השליטה בשטחים ובהרחבת ההתנחלויות.

נשיא המכון למדיניות העם היהודי, פרופ' ידידיה שטרן, אמר בעקבות פרסום הדו"ח: "החברה הישראלית אמנם מגלה חוסן, נחישות ואופטימיות (מדד התקווה רושם עלייה), אך בו בזמן היא מתנהלת כחברה משוסעת, מקוטבת, הסובלת מחרדה קיומית עמוקה מפני התפרקות מבנית (מדד ההסכמה יורד משמעותית).

"חרדה זו", ממשיך פרופ' שטרן, "מתכתבת עם נתון קשה אחר: הציבור הישראלי תופס את השסע הפנימי כאויב המרכזי והמסוכן ביותר שלו. על מנהיגי הציבור לפעול בכל דרך כדי להציב את סוגיית הלכידות בחברה הישראלית בראש סדר העדיפויות הלאומי".