מיכאל טיוקין זכרונו לברכה, בן יחיד לאמו קטיה, עלה איתה מאוקראינה לפני 6 שנים ובנה איתה חיים חדשים בישראל. מיכאל התעקש התעקש להתגייס לקרבי למרות שכבן יחיד הוא לא היה חייב. אחרי שנפל מפגיעת רחפן נפץ של חיזבאללה בקרב על הבופור, משפחתו מובילה יחד עם עמותת השועל קמפיין גיוס המונים למען אמו. "זו הצוואה האמיתית שלו", אומר קרוב משפחתו אנדריי בסוביץ׳, "שלא נשאיר אותה לבד"
מספר ימים לפני שנפל בקרב על כיבוש הבופור, מיכאל טיוקין ז"ל, שלח הודעה קצרה בקבוצת הווטסאפ של בוגרי בית הספר שלו שהוא לא יוכל להגיע למפגש הבוגרים השנתי, כי הוא נשאר בלבנון. באותו רגע זו הייתה עוד הודעה של לוחם צעיר באמצע שירות. אחרי מוצאי שבת, 30 במאי 2026, היא כבר קיבלה משמעות אחרת לגמרי.
מיכאל, בן 21 מאשקלון, לוחם סיירת גבעתי, נפל בקרב על הבופור מפגיעת רחפן נפץ של חיזבאללה. 4 לוחמים נוספים נפצעו באורח קל. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר.
מיכאל היה הבן היחיד לקטיה. הם עלו יחד מאוקראינה לפני 6 שנים, אם חד הורית ובן שביקשו לבנות לעצמם חיים חדשים וטובים יותר בישראל. מיכאל למד באורט יד ליבוביץ׳ בנתניה ובהמשך באורט קציני ים באשדוד. עבור קטיה הוא לא היה רק בן, הוא היה המשענת שלה. מי שעזר, דאג, תמך, והיה שם למענה.
"דווקא בגלל זה, הבחירה שלו בקרבי לא הייתה מובנת מאליה. היו לו כל הסיבות לבחור אחרת. בן יחיד לאם חד הורית, עולה חדש, עם אמא שתלויה בו כמעט בכל דבר. אבל מיכאל התעקש להגיע לסיירת גבעתי ולהיות הכי טוב שאפשר", מספרים חבריו לסיירת.
בני המשפחה מספרים שרק אחרי שנפל הם גילו מי היה מיכאל ונחשפו לדברים שלא הכירו קודם. "הכרנו את מיכאל, אבל לא את כל העומק שלו", מספר אנדריי בסוביץ׳, קרוב משפחתו. "גילינו אדם שעשה דברים בשקט. בלי לדבר על עצמו. בלי לבקש שיראו אותו. הוא פשוט היה שם בשביל אחרים".
לדבריו, "מיכאל חווה קשיים רבים בחייו ובכל זאת ידע לבנות את עצמו בעשר אצבעות. "הוא בנה את עצמו. החיים שלו היו מלאי אתגרים, והוא בחר להתמודד איתם דרך משמעת, פעילות גופנית והצבת מטרות. הוא בנה לעצמו שריר, חוסן ואופי. הוא לא חיפש קיצורי דרך. הוא פשוט המשיך קדימה".
מאחר שמיכאל היה בן יחיד ומשפחתו בארץ מצומצמת, ביקשה המשפחה מהציבור להגיע ללוויה. אלפים הגיעו לבית העלמין הצבאי באשקלון. רבים מהם לא הכירו את קטיה. רובם לא הכירו גם את מיכאל.
בימים אלה מובילה משפחתו של מיכאל, בליווי עמותת השועל, עמותת בוגרי סיירת גבעתי, קמפיין גיוס המונים באתר Give back תחת השם "הצוואה של מיכאל". מטרת הגיוס היא להעמיד לקטיה תוכנית ליווי ושיקום שתסייע לה להתמודד עם היום שאחרי. הכספים מיועדים, בין היתר, לתמיכה נפשית, ליווי, שיקום, יציבות כלכלית, פתרונות דיור והנצחתו של מיכאל. נכון להבוקר (ראשון), כיממה לסוף הקמפיין, נאספו מעל ל-470,000 שקל, מתוך יעד ראשוני של חצי מיליון שקל.
קטיה עובדת במפעל אלקטרוניקה בבאר שבע ונוסעת לשם מדי יום. היא עולה חדשה יחסית, בלי שפה מלאה, בלי משפחה גדולה לצידה, ועכשיו גם בלי האדם שהיה כל עולמה.
"הגיוס הזה בכלל לא הגיע ממנה, היא לא ביקשה כלום. היא מאוד שקועה בכאב שלה כרגע״. מדגיש בסוביץ׳, "אנחנו יודעים שהמדינה מסייעת ותסייע לה כאם שכולה, ואנחנו מוקירים את זה. אבל במקרה שלה זה לא יספיק. היא תזדקק למעטפת הרבה יותר רחבה ומשמעותית, היא כמעט לבד כאן בישראל".
"מיכאל דאג לאמא שלו כל החיים”, הוא מוסיף, "זו הצוואה האמיתית שלו. שלא נשאיר אותה לבד. לא אישית ולא כלכלית. אם הוא היה כאן, זה בדיוק מה שהוא היה עושה בשבילה. עכשיו עושים את זה במקומו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו