סוגיית גיוס החרדים לצה"ל נמצאת בנקודת רתיחה. בעקבות פקיעתו של חוק הגיוס ומעצרם של עריקים, הרחוב החרדי סוער עם הפגנות וקריאות להסתגרות. אולם בתוך כל הרעש הציבורי יש מי שבוחרים במודע ללכת נגד הזרם.
צה"ל מצפה לקלוט היום כ־120 צעירים חרדים שיעברו בשערי הבקו"ם ויעלו על מדים.
כדי להבין מה מניע בחור בן 27 המגיע מלב־ליבו של המיינסטרים החרדי להתגייס לצה"ל, שוחחנו עם בנצי יוסוביץ', בוגר ישיבות נחשבות כמו מיר ברכפלד וקול תורה. בשיחתנו, הוא משתף בתהליך הפנימי שהוביל אותו להחלטה להתגייס, תהליך שהחל כמו אצל רבים בשבת השחורה.
"ב־7 באוקטובר הייתי בישיבה", הוא משחזר באוזניי. "לא ידעתי בכלל מה קורה עד 14:00 או 15:00. בקריית ספר אין אזעקות, לא ידענו מה הולך". ההבנה החלה לחלחל רק במוצאי החג, כשהגיע הביתה ונחשף לסרטונים ולממדי הזוועה.
בנצי מתאר תקופה של הצפה רגשית: "הייתי בתוך לופ ג, ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות משהו. באותם ימים הייתי בחור רציני שלומד עשר שעות ביממה, אבל החוויה שלי בישיבה כבר לא היתה שלמה".
"כבר ב־8 באוקטובר הייתי עם רכב באזורים שעדיין היתה בהם לחימה, ליד רכבים שרופים", הוא מספר. במשך שבוע שלם הוא נסע אלפי קילומטרים, הלוך ושוב, כדי לשנע ציוד בסיסי ללוחמים.
מפגש בין עולמות
אבל מתברר שהזרעים ליציאה מהמסגרת המוכרת נטמנו עוד קודם לכן, דרך מסלולו המקצועי. בנצי, שהחל לכתוב סיפורים ושירים עוד בימי הישיבה, התגלגל לעולם התוכן והפך ליועץ דת חרדי להפקות קולנוע וסרטים. הפרויקט הזה הוציא אותו לראשונה מתוך הבועה.
"מספרים לנו ומפחידים אותנו על המגזר החילוני, ופתאום יוצא לי לעבוד עם האנשים האלה", הוא מסביר לי את הדיסוננס. "תעשיית הקולנוע התל־אביבית נחשבת לאנטי־תזה של בחור הישיבה החרדי. אבל פתאום, כשאתה עובד איתם כתף אל כתף 10 או 12 שעות ביום בימי צילום ארוכים, אתה קולט שמדובר באנשים טובים, שאוהבים את המדינה ואכפת להם מהמצב".
המפגש הבלתי אמצעי הזה שבר את המחיצות משני הכיוונים. בנצי הבין שהרבה מהפעולות שנתפסות כ"שנאת חרדים" נובעות למעשה מחוסר היכרות בלבד.
כשהרעש הציבורי סביב סוגיית הגיוס הלך וגבר, בנצי כבר לא יכול היה לעמוד מנגד. ההחלטה התגבשה אצלו מתוך יושרה פנימית נטו. "מובן שצפה שאלת הגיוס, ואז אני אומר לעצמי: רגע, מה אני מתרץ לעצמי? למה לא התגייסת? איפה אני פה בסיפור?" הוא שואל רטורית, ועונה מייד: "אין לי תירוץ, אני לא בישיבה".
החלטה כזו, במיוחד בגיל 27, נושאת בחובה השלכות מרחיקות לכת בתוך המגזר, לא מעט בכל הקשור לעולם השידוכים. אך נראה שבנצי מקבל זאת בהשלמה ואפילו בהומור. כשאני שואל אותו על ההשפעה ברמה האישית, הוא מספק זווית מפוכחת ומחויכת: "אני כבר חמש שנים בשידוכים ללא הצלחה. מי יודע, אולי דלתות ייפתחו לי דווקא עכשיו בעקבות הגיוס, בעזרת השם. בן־ציון בן חווה לזיווג הגון, לא לשכוח".
חלק מהסיפור הישראלי
המשכתי את השיחה עם א' (21), שמתגייס גם הוא היום, ואחותו מ' (31), אם לילדה בת 5, שעלתה על מדים לפני כשבוע ומשרתת בפיקוד העורף. יחד הם מנסים להסביר לי את הדיסוננס שבין החינוך השמרני לעלייה על מדים. "התגייסתי בעקבות 7 באוקטובר", מסבירה מ' את התהליך שהחל בתוכה. "הרגשתי משהו בפנים שפשוט לא נתן לי מנוח. רציתי להרגיש יותר שאני תורמת ושאני חלק מכל הדבר הזה".
הצעד הראשון שלה לא היה אל הבקו"ם, אלא אל בתי החולים. היא החלה להתנדב עם פצועי המלחמה, אך מהר מאוד הרגישה שזה לא מספיק לה, שהיא רוצה לעשות קצת יותר. חברה של חברה סיפרה לה על מסלול "שלב ב'" המיועד לנשים חרדיות, ומ' לא היססה. ברגע שנפתחה הדלת, היא מתארת, "ישר קפצתי על זה ורציתי את זה". כיום היא מוקפת בעוד 70 בנות חרדיות בטירונות, המהוות כבר את המחזור השביעי של המסלול.
אבל מאחורי הצעד הזה מסתתר גם סיפור משפחתי. מ' מבקשת לדייק את וחושפת שורשים ציוניים נטועים היטב מבית: "ההורים שלי בעלי תשובה. אמא שלי היא יתומת צה"ל. תמיד היתה אצלנו חשיבות של ציונות, של עשייה, לצד הערכים של לימוד תורה".
במקביל אליה, יושב מולי אחיה הצעיר, א'. בחור שגדל במיינסטרים של חסידות בעלז, מסיים כעת תואר ראשון ומתגייס היום למערך המודיעין. כשאני מנסה להבין איך בחור מלב הקהילה החסידית מקבל החלטה כזו, הוא מסביר שהמציאות פשוט חייבה את השינוי. "הצבא תמיד היה באיזשהו מקום, אבל אחרי 7 באוקטובר אתה רוצה להיות חלק מהדבר הזה, חלק מהאנשים שעושים היסטוריה ומגינים על המדינה הזאת, שבעצם שייכת לנו".
אחת הטענות הנשמעות שוב ושוב ברחוב החרדי, וגם בדרגים הפוליטיים, היא שצה"ל פשוט אינו ערוך לקבל חרדים מבחינה דתית. כשאני מעמת את מ' עם הטענה הזו ומבקש לשמוע איך הדברים נראים מבפנים, היא הודפת את הביקורת בנחרצות. "אני רואה שם שהכל דופק והכל מתוקתק. יש חדר אוכל גלאט כשר, הכל. ויש רב לכל שאלה שיש שם לנשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו