בעלי החוות ביהודה ושומרון מתלוננים על גלי שריפות שפוקדות את שטחן מתחילת העונה, שגורמות לנזקים כלכליים המגיעים למאות אלפי שקלים. לטענתם, לא מדובר בצירוף מקרים וכי נעשה ניסיון מכוון לפגוע בפרנסת החוות, להתיש את החקלאים ולהחליש את האחיזה הישראלית בקרקע. בכבאות והצלה מאשרים כי חלק מהאירועים נחקרים בחשד להצתה.
השריפה שנבלמה לפני ימים אחדים, סמוך לבתי תושבים בבנימין, המחישה עבור החוואים את גודל האיום. הלהבות הגיעו למרחק של כעשרה מטרים בלבד מהבתים ורק תגובה מהירה של כוחות הכיבוי והמתנדבים מנעה אסון גדול יותר.
בעיני החוואים, לא מדובר בעוד שריפה נקודתית אלא בעוד חוליה בשרשרת אירועים שהולכת ומתארכת. בעוד פיגועי ירי ומטענים תופסים בדרך כלל את הכותרות, בחוות טוענים כי טרור השריפות הפך בשנים האחרונות לאחד מכלי ההתשה המרכזיים המופעלים נגדם.
דרור גרנביץ, בעל חוות רוח הארץ בבנימין, מספר כי רק במהלך השבועיים האחרונים נאלצו הוא וחבריו להתמודד עם כעשר שריפות שונות באזור: "אנחנו נמצאים על כביש אלון, ובשבועיים האחרונים כיבינו אולי עשר שריפות. חלקן אצלנו בשטח וחלקן בשטחי מרעה של חוות אחרות".
לדבריו, מי שמצית יודע היטב מתי לפעול. "רוב השריפות קורות בין שעות הצהריים לשלוש או ארבע אחר הצהריים. אלו השעות שבהן הרוח מתחזקת והאש מתפשטת הרבה יותר מהר", סיפר.
"בין נקמה לאיום"
גרנביץ סבור כי מאחורי התופעה עומדת מטרה ברורה: "זה משהו בין נקמה לבין ניסיון להבריח", הוא אומר. “בסוף מדובר במכה כלכלית משמעותית ובניסיון לפגוע ביכולת שלנו להמשיך ולהחזיק את השטח". הנזק, לדבריו, עלול להגיע לסכומים עצומים גם כאשר אין נפגעים בנפש.
"בעדר של מאתיים ראשי בקרף זה יכול להגיע לארבע מאות או חמש מאות אלף שקלים", הסביר. אם נשרף המרעה בתחילת השנה, צריך לקנות מזון לבעלי החיים במשך חודשים ארוכים במקום לקבל אותו מהשטח".
בחודש האחרון, אומרים בעלי החוות, נרשמה עלייה משמעותית במספר השריפות וניסיונות ההצתה ברחבי יהודה ושומרון. לדבריהם, בניגוד לפיגוע ירי שמטרתו לפגוע בגוף, טרור השריפות מכוון לפגיעה ביכולת הכלכלית של החווה להתקיים. כל דונם שנשרף משמעותו פחות מרעה, יותר הוצאות ופגיעה ישירה ביכולת להמשיך להחזיק את השטח לאורך זמן.
בחוות טוענים כי זו בדיוק מטרת ההצתות - לא רק לשרוף שטח, אלא להפוך את המשך הפעילות ליקרה, מורכבת ומתישה יותר. לדבריהם, מדובר בניסיון לפגוע ביכולת הכלכלית של החוות, להעמיס עליהן הוצאות כבדות ולגרום לחקלאים לשקול מחדש את המשך הפעילות בשטח.
"הרוב המוחלט - הצתות"
גם אורי כהן, בעל חווה בבקעת הירדן, מתאר מציאות דומה. לדבריו, בעלי החוות באזור מתמודדים שוב ושוב עם שריפות בשטחי המרעה, כאשר בחלק מהמקרים קשה להאמין שמדובר בצירוף מקרים. "הרוב המוחלט של השריפות אלו הצתות. אין שאלה", אמר.
"המטרה היא לשרוף את שטחי המרעה", הסביר כהן. "בסוף זו פגיעה כלכלית. אם אתה רוצה לפגוע במישהו שנמצא על הקרקע, אתה שורף לו את השטח". לדבריו, אחת הסיבות המרכזיות לכך שהתופעה נמשכת היא הקושי לאתר את האחראים. שטחי המרעה ביהודה ושומרון משתרעים על פני אלפי דונמים, רובם ללא מצלמות אבטחה או אמצעי תיעוד קבועים. במקרים רבים חולפות דקות ארוכות עד שמישהו מבחין בעשן, ובזמן הזה האש כבר מספיקה להתפשט למרחקים גדולים.
"קל מאוד להצית וקשה מאוד לתפוס", אמרו חוואים באזור. "מספיק לעצור בצד הדרך, להצית ולהיעלם. עד שמזהים את האש המצית כבר רחוק משם". כהן טען כי בעבר נרשמו באזורי השומרון עשרות רבות של אירועי הצתה מדי שנה, וכי גם כיום מדובר בתופעה קבועה שמעסיקה את בעלי החוות לאורך כל חודשי הקיץ.
יסתיים באסון?
לצד הפגיעה הכלכלית, החוואים מזהירים כי חלק מהשריפות עלולות להסתיים גם באסון. השריפה שהגיעה לאחרונה עד סמוך לבתי תושבים אינה היחידה, והחשש הוא כי ביום שבו תנאי הרוח יהיו קיצוניים יותר או שהתגובה תהיה איטית יותר, הנזק עלול להיות חמור בהרבה.
מול התופעה התפתח בשנים האחרונות מערך אזרחי רחב היקף. ברחבי יהודה ושומרון פועלות קבוצות הקפצה של חוואים, רועים ומתנדבים, המוזנקים לכל אירוע שריפה ומגיעים לשטח עם מפוחים, רכבי שטח וציוד כיבוי. "בשריפות גדולות אנחנו יכולים להגיע למאה עד מאתיים מתנדבים בתוך פחות משעה", אמר כהן. הוא הוסיף כי במקרים רבים, דווקא הכוחות המקומיים הם אלו שמצליחים להשתלט על האש בשלבים הראשונים, הרבה לפני שהאירוע הופך לשריפת ענק.
"ההבדל בין שריפה של עשרים דונם לבין שריפה של חמש מאות או חמשת אלפים דונם הוא כמה מהר זיהית אותה וכמה מהר הגעת אליה", הסביר גרנביץ. בכבאות והצלה לישראל מדגישים כי ההתמודדות עם השריפות מתחילה עוד לפני פרוץ האש. במחוז יהודה ושומרון נערכו בחודשים האחרונים סיורים מקדימים בחוות ובשטחי המרעה, בוצעו סקרי סיכונים והועברו הנחיות לחישופי צמחייה ויצירת אזורי חיץ במטרה לצמצם את התפשטות האש.
במקביל פעלו גורמי ההסברה והמבצעים של המחוז להעברת הדרכות בנושאי מניעת שריפות ושיתוף פעולה עם החוואים בשטח. שיתוף הפעולה הזה בא לידי ביטוי גם במהלך השריפות האחרונות, כאשר חוואים פעלו לצד כוחות הכיבוי וסייעו בבלימת האש עד להגעת כוחות נוספים.
מפקד מחוז יהודה ושומרון בכבאות והצלה, טפסר ציון שנקור, אמר כי "בשבועות האחרונים המחוז מתמודד עם מספר רב של שריפות בשטחים פתוחים, בהם גם בשטחי המרעה של החוות. הקשר עם החוואים והקהילות בשטח הוא מכפיל כוח משמעותי. ההיכרות ושיתוף הפעולה מאפשרים לנו לפעול בצורה מהירה, בטוחה ומדויקת יותר".
במחוז מוסיפים כי לצד פעולות המניעה וההסברה, חלק מהשריפות נחקרות, ובחלק מהמקרים עלה חשד להצתה ואף להצתה מכוונת. עמיחי שהואט, מנכ"ל איגוד החוות, אומר כי למרות הנזקים והקושי, החוואים אינם מתכוונים להירתע.
"פגיעה באדמה"
"עבור החקלאים והחוות, כל שריפה היא פגיעה באדמה, בעבודה היומיומית ובמרחבי הטבע שכולנו מבקשים לשמור עליהם. לצד הכאב והנזק, אנחנו בוחרים להמשיך בעשייה, בפיתוח השטח ובחיזוק ההתיישבות. האדמה הזו צומחת מחדש, וגם אנחנו נמשיך לצמוח, לבנות ולשמור עליה מתוך אחריות ואהבה לארץ".
עבור החוואים, זו הסיבה שבגללה הם מגדירים את התופעה כטרור לכל דבר. מבחינתם, לא מדובר במאבק על כמה דונמים של מרעה, אלא במאבק על עצם הנוכחות בשטח. "שוטפים את המרעה כדי לשבור את החווה", אמר אחד. "המטרה היא לפגוע בפרנסה, להתיש אותנו ולהרחיק אותנו מהשטח. מבחינתנו, זאת בדיוק הסיבה להישאר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו