שנה ותשעה חודשים לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, התקיים מפגש מיוחד בין משפחתו של רס”ל רני גואילי ז”ל, החטוף האחרון שהושב מרצועת עזה, לבין סגן-אלוף במילואים ישי זילברברג ורעייתו חני.
המפגש נולד בעקבות מחווה מרגשת של זילברברג, שהחליט שלא להסתפר מאז פרוץ המלחמה ועד להשבת אחרון החטופים. בשישי האחרון, לאחר שסיים את השיקום וחזר להילחם, וכמה חודשים לאחר שרני ז"ל הובא למנוחות בישראל - המעגל נסגר.
זילברברג, קצין בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, נפצע קשה במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר לאחר שנקלע למארב מחבלים סמוך לרעים. במשך חודשים ארוכים עבר שיקום מורכב, אך לצד ההתמודדות האישית והפיזית, נשא עמו תחושת שליחות כלפי משפחות החטופים.
“זו הייתה הדרך שלי להיות חלק מהמאבק”, סיפר זילברברג. “בזמן שחבריי נלחמו וחיפשו חטופים, אני הייתי פצוע ולא יכולתי לקחת חלק. החלטתי שכל עוד יש חטופים בעזה, לא אגזור את השיער. רציתי להזכיר לעצמי בכל יום שהם עדיין שם”.
״שמענו את הטבח בנובה״
בבוקר 7 באוקטובר הוקפץ זילברברג מביתו לאחר שקיבל שיחת טלפון בשעה 07:30 בבוקר, במסגרת גיוס מילואים שהיה נראה תחילה שגרתי. "סיפרו לי בטלפון שיש 4 חוליות מחבלים, נסעתי בלי נשק יחד עם חברי לצוות בדרך לאוגדה", הוא משחזר. בדרכו לבסיס ברעים, נתקל בכוח מחבלים חמוש על אופנועים ובטנדרים. "זה היה בדיוק כמו שראינו בסרטונים המפורסמים, הם היו חמושים בנשק וב-RPG".
השניים ספגו מטח ירי כבד. זילברברג נפצע מירי ביד, ברגל ובגב, בעוד חברו נפצע גם הוא באורח קשה. במשך שעות ארוכות שכבו השניים פצועים בשטח פתוח, כשהם שומעים את הקרבות והירי מסביבם. "בדיעבד הבנו ששמענו את הטבח בנובה", הוא מספר בצער. הם חולצו לאחר שלוש שעות של הישרדות תחת אש המחבלים.
הפציעה שינתה את חיי המשפחה מן הקצה אל הקצה. חני, רעייתו, נאלצה לעזוב את עבודתה כדי ללוות את תהליך השיקום הממושך. אך המכה הקשה לא הסתיימה שם; כחודשיים לאחר מכן היא אובחנה כחולה בסרטן השד. לדבריה, רק חודש קודם לכן תרמה בתם הצעירה את שיערה לעמותת “זיכרון מנחם” עבור חולי סרטן.
“פתאום מצאנו את עצמנו מתמודדים עם מלחמה, פציעה קשה, שיקום ומחלת הסרטן”, סיפרה חני, “אבל לצד כל הקושי למדנו כמה כוח יש”.
"רגע סמלי שסוגר מעגל ארור"
במפגש המיוחד השתתפו טליק ואיציק רני גואילי, הוריו של רני ז”ל. עבורם, המחווה של זילברברג הייתה רגע מרגש במיוחד. ״כשסיפרו לי שיש אדם שבחר לא להסתפר עד שאחרון החטופים יחזור, זה מאוד ריגש אותי”, אמרה טליק. “זו מחווה לרני ולכל החטופים. כשאני מבינה שיש כל כך הרבה אנשים שאכפת להם ועושים דברים כאלה, זה מחזק אותנו ונותן לנו כוח”.
לדבריה, הידיעה שגם בתו של זילברברג משרתת בצה”ל הוסיפה רובד נוסף של משמעות למפגש. “זו בדיוק המורשת שאנחנו רוצים שתמשיך לרני”, הוסיפה.
משפחת גואילי מספרת כי מאז נפילתו של רני הוקמו ברחבי הארץ מיזמי הנצחה רבים לזכרו, בהם שני ספרי תורה, כיסא אליהו, בית לחיילים בכפר חב"ד, מרכז צעירים בפתח תקווה, ובקרוב צפויה לקום במיתר מכינה קדם צבאית לשוטרים על שמו. “חשוב לנו שישראל תזכור את רני ואת כל הגיבורים”, אמרה טליק. “כל מקום כזה גורם לנו להרגיש שאנחנו ראויים להם, לרני ולכל מי שנתנו את חייהם למען המדינה”.
חני הודתה כי לעיתים קשה להכיל את ממדי השכול מאז פרוץ המלחמה. “כל פעם שאני שומעת על חלל שלא הכרתי אני מתביישת שאני לא מכירה את הסיפור שלו”, שיתפה. “אבל הכמויות כל כך גדולות שאי אפשר להכיל. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו”.
טליק השיבה כי משפחתה משתדלת להגיע לאירועי זיכרון והנצחה רבים. “מאז שרני הפך לחטוף האחרון שחזר, הוא הפך במידה מסוימת לסמל עבור רבים מהגיבורים שנפלו. אבל מישהו שמקדיש מחווה אישית כמו לא להסתפר לזכרו של רני – זה עוד לא היה לנו. זה באמת משהו חדש ומיוחד שעוד לא היה לנו”, הסבירה בהומור.
בסיום המפגש, לאחר חודשים ארוכים שבהם האריך את שערו כסמל לתקווה ולהמתנה ("לא תמיד הייתי אופטימי שכולם יחזרו, היו רגעים שבהם זה לא נראה באופק"), השלים זילברברג את המחווה שהחל בה בימים הראשונים למלחמה. עבור משפחת גואילי, ועבורו, לא היה מדובר רק בתספורת – אלא ברגע סמלי שסגר מעגל שנמשך מאז אותו בוקר ארור של 7 באוקטובר, והזכיר כי מאחורי כל שם, כל חטוף וכל חלל, עומדים אנשים שבוחרים לא לשכוח. "החיבוק האינסופי שאנחנו מקבלים מעם ישראל עוזר לנו להמשיך להנציח את המורשת של רני", סיכמה טליק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו