ההתפרעויות בביתו של סולברג מציבות תמונה עגומה לחברה הישראלית

התמונות והסרטונים שהגיעו מביתו של שופט בית המשפט העליון נעם סולברג לא הותירו מקום לספק שעוד קו אדום נחצה בצורה בוטה ואלימה בחברה הישראלית. מדובר במעשים של אנרכיזם מוחלט, שלצד המנטרה "נמות ולא נתגייס" לא זו בלבד שהם פגיעה קשה בשלטון החוק, אלא גם נוגדים את ההלכה והתורה שבשמן, לכאורה, הם בוצעו. הציבור החרדי, אם ימשיך לצעוד במורד הדרך שבה הוא בוחר לצעוד בימים אלה, יבחר הלכה למעשה להוציא את עצמו מגבולות עמנו. שכן מי שבוחרים לזרוק אבנים ולנפץ את מה שמסמל עבור כולנו תורה, צדק וחוק, בסוף ימצא את עצמו מחוץ לעם ישראל, מבחירה.

ואכן, את מעשי האלימות הקשים של הפורעים יש להוקיע בקול הברור והחד ביותר, אך בו־בזמן אל לנו לעשות לעצמנו הנחות כחברה או להתעלם מהתמונה השלמה. ארץ ישראל ומדינת ישראל לא יכולות לסבול את האלימות הזו. אולם כדי לעצור את המצב הקיים אין זה מספיק לגנות ולהוקיע את הפורעים התורניים, אלא נדרשת גם הסתכלות פנימה של כל אחד מאיתנו, כל צד ומגזר, וקבלת אחריות על השמן שהוא הוסיף למדורה. שכן אנרכיה אינה צומחת בריק ממעשה בודד של אדם או קבוצה, אלא מפגיעה מתמשכת באיתנות ובלגיטימיות של החוק, כל אחד בשם הערכים שהוא סבור שהם קדושים מספיק.

חציית כל קו אדום - בשם המאבק נגד או בעד הרפורמה, בשם החילוניות או בשם התורה, בשם ההתנגדות לגיוס או בשם כל ערך אחר שבוער בנו - היא, בסופו של דבר, המהלך שמניע ונותן לגיטימציה לחציית הקו האדום הבאה, בידי מי שבטוחים שגם המאבק על הערכים שלהם מצדיק זאת.

החוק והדמוקרטיה מעל הכל

מה ששומר על החוק והדמוקרטיה הוא העובדה שהם חייבים להיות מעל כל זה, גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים עם הדברים, גם אם התוצאה הדמוקרטית אינה לטובתנו. נתנו בידינו מספיק כלים, דוגמת חופש הביטוי והזכות להפגין ואף לעתור לבג"ץ, כדי להילחם למען הערכים והעקרונות שאנו מאמינים בהם. אולם כאשר כל צד פורץ את הגבולות, משווה ומעלה על קודמו - הצעדים שפוגעים בשלטון החוק מחריפים, החוק נותר חבוט ומובס, האלימות מתגברת, ואט־אט אנו מוצאים עצמנו במציאות של אנרכיה.

גם כאן ההיסטוריה חוזרת על עצמה, שכן גם בסוף ספר שופטים, שמתחיל במילים "ויהי בימי שפוט השופטים", מתוארת מציאות אנרכיזם של דור השופט את שופטיו: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". אך דווקא בכך ישנה התקווה שמציאות הכאוס יכולה להשתנות למשהו חיובי. שכן כששוברים את הכלים, בעולם הרוחני והחוקתי, זה רגע כואב וקשה, אבל לאחריו ניתן לאסוף את השברים ולבנות מציאות חדשה, שבה אין ברירה אלא להבין שבסוף אנחנו חייבים לחיות כאן יחד.

הכותב הוא ראש מדרשת או"ת לינדנבאום ויו"ר מכון "מאמינות במדים" של רשת אור תורה סטון.