25 שנה לאסון ורסאי: הרגע שבו הרצפה נפערה - והמבנה שקם על חורבות האולם

בליל 24 במאי 2001 נשמטה הרצפה מתחת רגליהם של מאות אורחים שהגיעו לשמח את בני הזוג דרור בחתונתם באולמי ורסאי בירושלים, 23 בני אדם נהרגו ו-380 נפצעו • העדות מהאולם: "הקרקע נשמטה תחת רגליי שלי", והמבנה החדש שיקום על חורבות האולם, למרות ביקורת: "״להפוך את הטרגדיה לערך נדל"ני? בזוי ומקומם"

שרידי אולמי ורסאי לאחר האסון. צילום: רויטרס

25 שנים חלפו מאז הלילה הנורא של ה-24 במאי 2001, כשאולם ורסאי באזור התעשייה תלפיות בירושלים הפך ממוקד שמחה לאחת הטרגדיות הקשות בתולדות המדינה. במהלך חתונתם של בני הזוג קרן ואסף דרור, בשעה 22:43 לערך, קרס חלק גדול מרצפת הרחבה בקומה העליונה ומאות אורחים נפלו שלוש קומות למטה.

23 בני אדם מצאו את מותם, וכ-380 נפצעו. חקירת האירוע גילתה עבירות בטיחות חמורות שהובילו לקריסת הרצפה שנבנתה בשיטת פל קל. שלושת בעלי האולם הואשמו בגרימת מוות ברשלנות ובחבלה ברשלנות. מהנדסי המבנה, כולל ממציא שיטת הפל קל, הורשעו בגרימת מוות ברשלנות. על כולם נגזר מאסר בפועל לתקופות שונות.

"חשבתי שזה אפקט של התקליטן"

לימור לוי, שהייתה אז בת 27, הגיעה לחתונה עם הוריה. היא סיפרה ל"היום": "פתאום הרגשתי שהקרקע נשמטת תחת רגליי שלי. ממש ככה, במובן הפיזי של המילה. חשבתי שזה איזה אפקט של התקליטן... אבל פתאום הבנתי שאני ודודה שלי ממש נוחתות פיזית למטה, עם כל הרצפה".

לימור איבדה באסון את דודה, ששון כהן ז"ל. היא נפצעה קשה, סבלה מדימום בבסיס הגולגולת, שבר בלסת וכאבים כרוניים. שנים ארוכות היא התמודדה עם חרדה, סיוטים ופחד ממעליות. "הרופאים אמרו לי שזה נס שנשארתי בחיים", אמרה. בריאיון הדגישה: "אסון ורסאי הוא דוגמה לרשלנות פושעת... ואסור שאנשים ישכחו".

הריסות אולם ורסאי,2001, צילום: אי.פי

מחלוקת על ההתחדשות

בשנה שעברה, 24 שנה אחרי האסון, עיריית ירושלים הודיעה על הקמת מבנה בן 24 קומות (כמניין השנים) בהיקף של כ-38,000 מ"ר במקום האולם שנחרב. רובו יוקדש למלון יוקרתי עם כ-250 חדרים, אולם אירועים, מרכז עסקים, רופטופ, בית כנסת וחנייה תת-קרקעית. כ-15% מהשטח יוקצו למגורים.

ההכרזה על התוכנית עוררה מחלוקת בקרב ניצולים ומשפחות. לימור זוסמן, שהייתה בת שש כששני הוריה נהרגו באסון, אמרה ל"היום" כי  היא תומכת בה: "במקום שיש התמוטטות צריך שתהיה גם שמחה. זו הגישה שלי".

מנגד, פיני בנו, שניצל מהאסון יחד עם משפחתו וחילץ את אחותו חנה מההריסות בידיים חשופות, התנגד בתוקף. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", אמר, "אין דבר בזוי מלהפוך את המקום הזה... לערך נדל"ני. זה פשוט לא מכובד". הוא קרא לעירייה לעצור את הפרויקט: "אם מישהו מאיתנו, הניצולים, היה יודע על הדבר הזה, היינו מתנגדים לזה ציבורית ועושים רעש..המת לא יכול לדבר. אני, שיצאתי חי, לא אשתוק".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר