"רציתי שיהיה כתוב בכל מקום שאני יהודייה"

לקראת חג השבועות קיים השבוע מערך הגיור הממלכתי במשרד ראש הממשלה כנס מתגיירים ארצי בירושלים תחת הכותרת “עם הנצח עם אחד”, בהשתתפות כאלף מתגיירים מכל רחבי הארץ הנמצאים בשלבים שונים של תהליך הגיור.

האירוע, שהתקיים בעיר העתיקה ובמרכז דווידסון, נועד לחבר בין המתגיירים ולחזק את רוחם בדרך להצטרפות הרשמית לעם היהודי. מאחורי האירוע עומדים מספרים משמעותיים במיוחד: בשנת 2025 השלימו 2,610 בני אדם את תהליך הגיור במסגרת מערך הגיור הממלכתי, כאשר כיום לומדים במסגרות ההכנה לגיור כ־5,910 תלמידים, בהם 5,160 במסלול האזרחי ועוד 750 חיילים בקורסי ההכנה לגיור בצה״ל במסגרת “נתיב”.

במערך הגיור מדגישים כי המתגיירים מייצגים פסיפס רחב של החברה הישראלית: עולים חדשים, ותיקים, צברים, חיילים, אזרחים, צעירים ומבוגרים מכל רחבי הארץ. מאחורי המספרים הללו עומדים אלפי ישראלים שחיים כאן שנים, משרתים בצבא, מדברים עברית ומרגישים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אך מבחינה רשמית אינם מוכרים כיהודים.

"רציתי שזה יהיה רשמי"

אחת מהם היא גבריאלה דנמור, בת 32 מבת ים, יועצת עסקית במעוף במשרד הכלכלה ובנציבות לשוויון הזדמנויות. “מבחינתי תמיד הייתי יהודייה”, היא אומרת. “אני שומרת שבת, מדליקה נרות, חוגגת חגים. לימודי היהדות היו בשבילי כמו ריענון נהיגה. להיזכר בדברים שכבר היו חלק ממני”.

הסיפור המשפחתי שלה מתחיל ברומניה של תקופת השואה. משפחתו של סבה נספתה, והוא עצמו אומץ בילדותו על ידי משפחה נוצרית. למרות זאת, לדבריה, הוא המשיך לשמור על יהדותו גם תחת אנטישמיות קשה ובתקופת המשטר הקומוניסטי.

כאשר אמה עלתה לישראל יחד עם הוריה, התברר כי אין בידיהם מספיק מסמכים והוכחות ליהדותם. לדבריה, הארכיון בכפר שבו חיו נשרף, ואמה, שעדיין נשאה איתה את הפחדים והאנטישמיות שחוותה באירופה, החליטה שלא לצאת למסע ארוך של הוכחות ומרדף אחרי מסמכים שיוכיחו את יהדותה. במקום זאת, ביקשה להירשם בישראל כחסרת דת. “אמא שלי לא הבינה שכאן דווקא טוב להיות יהודי”, מספרת גבריאלה.

למרות זאת, גבריאלה מדגישה כי היא אינה כועסת על אמה שלא נלחמה מול הרשויות כדי להסדיר את מעמד המשפחה. “אמא שלי הייתה עסוקה בלעלות לארץ, לטפל בהורים שלה שלא ידעו עברית ולהתחיל חיים חדשים”, היא אומרת. “אני לא מאוכזבת ממנה בכלל”.

לדבריה, ההחלטה לעבור גיור לא נבעה מתחושת זרות ליהדות, אלא בדיוק להפך. “רציתי שיהיה כתוב בכל מקום שאני יהודייה. שזה יהיה רשמי”, היא מסבירה.

הרגע ששינה עבורה את הכול הגיע כאשר החליטה ללכת לקבר של סבתה. “מאמא שלי שמעתי שסבא וסבתא שלי היו רשומים כחסרי דת”, היא מספרת. “רציתי לראות איך חסרי דת נקברים”. אלא שכאשר הגיעה לבית העלמין, גילתה דבר מפתיע: סבה וסבתה דווקא היו רשומים כיהודים.

“לא הבנתי איך זה הגיוני”, היא אומרת. “פניתי לרשויות וגיליתי שמשום מה הם כן נרשמו כיהודים, אבל אמא שלי ואני נשארנו רשומות כחסרות דת״.

סגירת מעגל

במערך הגיור מספרים כי סיפורים כמו של גבריאלה הפכו בשנים האחרונות לנפוצים במיוחד. רבים מהפונים אינם מגיעים מרקע זר ליהדות, אלא ממשפחות שחיו כיהודיות במשך דורות, אך מסיבות היסטוריות כמו שואה, קומוניזם, בריחה מאנטישמיות או מחסור במסמכים, אינם מוכרים כיהודים לפי ההלכה.

לדבריה, אחת ההפתעות בתהליך הייתה דווקא הלימוד עצמו. “אנשים בטוחים שהם יודעים יהדות, אבל הרבה פעמים שוכחים דברים בסיסיים. אנשים חושבים שספירת העומר נגמרת בל״ג בעומר ולא בשבועות. יש כל מיני דברים קטנים שאתה פתאום נזכר בהם מחדש”.

לכנס המרגש בירושלים, שכלל סיורים בעיר העתיקה וביקור בכותל המערבי, הגיע גם ראש הממשלה בנימין נתניהו לברך את המשתתפים. נתניהו אמר כי “הגיור הממלכתי הוא משימה לאומית כבירה. הוא נוגע בלב הזהות שלנו ושל עתיד מדינת ישראל כמדינה יהודית”. נתניהו הזכיר בדבריו את מגילת רות הנקראת בחג השבועות ואמר כי המתגיירים “מבקשים להצטרף לעם היהודי דרך מערך הגיור במשרד ראש הממשלה”.

גם הרב יהודה עמיחי ממערך הגיור הממלכתי התייחס למעמד ואמר כי “אהבת הגר איננה רק דאגה לגר עצמו אלא זכות וחובה של עם ישראל כלפי עתידו וזהותו”.

עבור גבריאלה, אחרי שנים שבהן חיה כיהודייה אך לא הוכרה כך באופן רשמי, התהליך הזה הוא קודם כול סגירת מעגל. “תמיד הייתי יהודייה. עכשיו זה פשוט רשמי”.