אביו של רס"ן איתמר ספיר בהספד נוקב: "יש לנו חיילים גיבורים שרואים שלא כולם נכנסים תחת האלונקה"

"התקשרתי אלייך אחרי שהודיעו שאתה מת, כי הייתי בטוחה שזאת טעות" - כך ספדה רואי ספיר לבעלה, רס"ן במיל' איתמר ספיר ז"ל, בן 27, שנפל אתמול בקרב עם מחבל חיזבאללה בכפר קוזה שבדרום לבנון.

איתמר , סגן מפקד פלוגה בגדוד 7008, נורה מתוך כנסייה בעת פעילות מבצעית צפונית לעייתא א-שעב, במרחב הקו הצהוב. הוא הובא היום למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין ברעננה, והותיר אחריו את רואי אשתו, את מעיין בנו בן השנה וחצי, הורים ואחים. 

הכוח של איתמר פעל בכפר קוזה, מצפון לעייתא א-שעב, בתוך מרחב הקו הצהוב. מחבל פתח לעבר הכוח אש מתוך כנסייה ופגע באיתמר.

האם רבקי ספדה לו: "אם לא אכתוב הספד זה לא יהיה סופי. איתמר בכור בטני המתוק שהפך אותי לאמא ואת הוריי לסבא וסבתא היית ילד מתוק חכם ורגיש. סיפורי צבא כבר סיפרו מספיק. לפני 20 שנה עבדתי בבריאות הנפש ויום אחד הבאתי אותך לעבודה והצגתי את המטופלים והמטפלים כחבריי לעבודה יחד ורק אחרי שיצאנו משם ברגישות ובחכמה כשיצאנו, אמרת לי מי הייתה כל קבוצה.

"שלוש השנים האחרונות לא היו קלות עם המלחמה. הציפיות שלי ושלנו הסתכמו במעט מאוד אבל אתה רצית יותר, אתה, כאבא קצין וסטודנט ראית אותי וקבעת לנו סדנת סושי. אני אוהבת אותך מאוד, את מה שגדלת להיות יחד עם רואי, את היותך אבא כל כך מסור למעיין. אני לא יודעת איך נפרדים ואומרים שלום לילד, בלית ברירה אני נפרדת ממך בן שלי בכאב ואהבה אינסופית". 

אביו: "איתמרי היקר והמתוק שלי בני בכורי. איך מספידים אותך, איך מספידים כזאת חיות, כזאת שמחה, כזה טוב לב. כזאת צניעות וענווה. כזאת מתיקות, איזה מתיקות הייתה לך. כמה כשרון, כמה, כל כך הרבה. כמה רגישות, כמה התמדה, עבודה קשה, לא מתפשרת וכמה הישגים. כמה פוטנציאל עוד היה ונלקח.

"יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולספר עלייך אבל אפתח קודם כל בתודה על זה שזכינו בך, תודה על 27 שנים מתוקות כדבש, תודה על רואי המתוקה שהבאת למפשחתנו ועל מעיין המתוק. ה' נתן לנו את כל זה ולקח לנו אותך. יהי שם ה' מבורך. תמיד אהבתי לספר עליך ולהשוויץ בך.

"אני זוכר שהיית קטן בגן וסיפרתי לך על יוסף ואחיו, דמעות של כאב זלגו מעיניך כשסיפרנו לך על המכיהר ודמעות של שמחה על שעות האיחוד. היית רגיש לאדם, לאמת ולצדק. לא התפשרת כהוא זה. חברים בתיכון קראו לך הצינור לאמת. יום אחד תלו שלטים בכל בית הפסר - אני הצינור לאמת - באותיות גדולות וחתום למטה איתמר ספיר באומרם כי כך אתה אומר".

איתמרי, התעלית עליי, אתה היית מורי ורבי. תמיד חיזקת ותמיד חיבקת. לקחת אותי לטיול רק אני ואתה, החכמת אותי בידיעת הארץ וזה היה כל כך כיף. לפני חודשיים הייתי עם רבקי הופעה של חנן בן ארי והתפללנו על ילדינו שנספוג במקומם את הקליע ולא הצלחנו. התפללתי לה' שהמחלה שלי היא כדי להגן עליכם. המסע המופלא שלך יחד עם רואי הוא לא פחות ממדהים - איזה אושר זה לראות אתכם יחד".

"יש משפחה אחת בישראל שתמיד הערכתי והערצתי אבל אף פעם לא רציתי להיות חלק מהם - משפחת השכול.  

"אני מבטיח שלא ניפול, אנחנו נקום. לחיילים הגיבורים שלנו - אתם שלא מפסיקים להילחם בשבילנו, אתם שבאים להילחם באויבינו הרשעים צו אחרי צו, סבב אחרי סבב, לחימה אחרי לחימה, אתם שנושאים בנטל האדיר, אתם שרואים שלא כולם נכנסים תחת האלונקה, אתם ששומעים את כל התירוצים של כולם, למה הם לא ולמה הם, אתם שקוברים את חבריכם, האחים והאבות והנשים אתם הגיבורים שחווים הכל ולא מוותרים, אתם שממשיכים קידמה, אני קורא לכם אל תוותרו, אנחנו מחבקים אתכם בכל ליבנו, בכל סמטה ובכל עמדה, בכל טנק ובכל נמ"ר, ביבשה באוויר ובים, אל תוותרו, תמשיכו בראש מורם כי זה מה שאיתמר היה רוצה וכי זו האמת".

"איך ממשיכים, האם ממשיכים?"

אשתו, רואי, ספדה לו בבכי קורע לב: "אהוב שלי אתה הכל בשבילי ובשביל כולנו, איש שלי איך ממשיכים, האם ממשיכים? מעיין מצביע על תמונות שלנו ואומר זה אבאר, זה אמא, היית מתלהב ברמות לראות את זה. התקשרתי אלייך אחרי שהודיעו שאתה מת כי הייתי בטוחה שזאת טעות. לא האמנתי. משהו איתי מת איתך".   

"חלמנו לטייל, על אחות קטנה למעיין, מצטערת שאני לא יכולה לדמיין את כל זה עכשיו בלעדיך. תמיד אמרת שאתה מכיר אותי טוב יותר ממה שאני מכירה אותי וזה כל כך נכון, הזמנתי לנו מתנה ליציאה הבאה שלך והיית אוהב את זה, את היין שביקשת ברדימת הקניות. איתמר שלי, תודה על השנים הטובות ביחד על זה שהיית בן הזוג הכי טוב שיש, על מעיין שעכשיו זה מפחיד כמה הוא דומה לך".

"נישקתי אותך והרגשתי שאתה מרגיש. אין לי מושג אם אתה שומע אותי אבל אם כן תזכור כמה אני אוהבת אותך וכמה מעיין אוהב אותך, מבטיחה לשמור לעיו רק שאני לא יודעת איך. אמשיך לדבר אלייך, רק תנוח אם זה מה שעושים שם. אני אוהבת אותך בכל נימי ליבי, שלך לתמיד".

האלוף אבי בלוט, מפקד פיקוד המרכז, ידיד המשפחה ספד: "אני ניצב כאן כואב עד מאוד. ניצב כמפקד בצבא, עם תחושת אחריות מאוד גדולה, וניצב גם כחבר קרוב של המשפחה, שמכיר אותך איתמר כבר בגיל אפס.

גם מי שלא הכירך ורואה את תמונותיך עם רואי היקרה ועם מעיין, לא יכול שלא לראות את העיניים הטובות ואת המתיקות הגדולה שאתה מקרין. לפני שנכנסת לתפקיד כמ"פ, נזכרתי שפנית אליי לקבלת עצה. חזרתי לאותה הודעת וואטסאפ ששלחת לי, וכך כתבת: 'היי, זה איתמר ספיר, אשמח לשבת איתך לשמוע קצת נקודות לחשיבה ועצות סביב הכניסה לתפקיד המ"פ. בעיקר סביב הצבת יעדים ובניית לו"ז נכון בתוך המסגרת'".

אכן קבענו ושוחחנו. אני זוכר את השיחה. כל כך התרשמתי מהרצינות שלך, איתמר, מהיכולת להעמיק, מתחושת האחריות ומהרצון העמוק שלך להטביע חותם מקצועי, ערכי ומנהיגותי".

אני מכיר היטב את המשפחה גדלת בבית שליחות ונתינה. זהו בית של תורה אמונה וחסד. איתמר, נפילתך במערכה קשה מנשוא אך לא נפלת לשווא אנחנו נלחמים על זכותנו לחיות בשלווה כעם ריבוני בארצו".

"התייצבת כי ראית בכך זכות והאמנת שאנחנו נלחמים על מטרה שאין מוצדקת ממנה. בני ישראל חווים משברים רבים אך מכל משבר אנו מתרוממים והופכים אותו למנוע צמיחה בדיוק כפי שעשינו כצבא ומדינה לאחר שבעה באוקטובר. כולם מציינים עד כמה מעיין דומה לך והמעיין הנובע הוא שינביע לנו מים חיים. בשמי ובשם צה"ל אני מצדיע לך".

תום, תושב כפר עזה שצוותו של איתמר הציל את משפחתו, ספד לו: "ברגעים של בלבול פחד ואימה, איתמר וחבריו יצאו לפעולה. בלי הכנה ובלי מספיק ציוד ובלי הבנה מספיק ברורה של הקרב אליו הם נכנסים, אבל בידיעה שיש אנשים שזקוקים לעזרה.

"הייתי עם אשתי 30 שעות בממד. כשיצאנו, סרקתי את השטח כפי שלימדו אותי במגלן ולהפתעתי הותקלנו על ידי מחבלים. מצאתי את עצמי בחוץ לבד כשמשפחתי מאחור. ואז ראיתי רכב שממנו יצאה משפחתי עם חיילים שהביאו אותם אליי - אלו היו איתמר וחבריו. כשאומרים שחיילים בחזית נלחמים עבורנו זה מרגיש קצת רחוק, באותו יום זה היה ברור. ילד בן 24 שבא להציל אותנו. שום דבר לא יסגור את החור שאיתמר הותיר אחריו אבל רק מקווה שתזכרו שיש ילדים וקהילה שנמצאת כאן בזכותו. אם יש גשם בערב שבועות, כנראה שלא רק אנחנו כאן למטה בוכים".

אחיו של איתמר, טל ארז ויוסף ספדו בבכי: "איתמר, אף אחד לא הכין אותי לזה. אתמול אחרי הכל כשחזרנו הביתה אני מגלגל בהודעות ופתאום אני רואה ששלחת לי שיר - כתבת לי 'כשהייתי בגילך שמעתי המון' ואני עניתי לך 'אשמע תכף', כנראה הייתי עסוק, לא שמעתי אותו עד אתמול. נכנסתי, השיר מתחיל ככה 'לא צריך לחפש מלאכים בשמיים הם פה ביננו, הפזמון ממשיך 'תדע שיש עוד טוב עולם ונגמר ב'תדע שמבלי לחשוש להיות מלאך של מישהו אחר'. כנראה שלא במקרה הייתי צריך לשמוע את זה אתמול. אני אוהב אותך ומסרב להאמין. 

למדתי גמרא שאומרת ששערי בכי לא ננעלו והנה אני כאן בוכה עליך שתהיה האחרון, שנביא נצחון, אני מצדיע לך, תודה לך על הכל ומתחייב לשמור על אבא ואמא, כל רואי ומעיין, טל וארז, אוהב אותך, יוסף".

עם מעבר שיירת מסע הלוויה בעיר, התייצבו מאות תושבי אריאל בצדי הדרך לאורך ציר התנועה המרכזי, שדרות רון נחמן, כשהם נושאים דגלי ישראל.

ראש עיריית אריאל, יאיר שטבון, ספד: "העיר אריאל כואבת והמומה מנפילתו של איתמר, גיבור שיצא להגן על הבית ולא שב. איתמר פעל מתוך מסירות עצומה, והותיר אותנו עם חלל גדול. ברגעים הקשים והבלתי נתפסים האלה, הלב שלנו נמצא עם אשתו, בנו הקטן והוריו היקרים. קהילת אריאל כולה עומדת לצידכם. חובתנו כעת היא לא רק לחבק את המשפחה, אלא גם לדאוג שזכרו של איתמר יונצח בעירנו בצורה משמעותית וראויה. נדאג שהדורות הבאים יכירו את האדם שהיה ואת הערכים שלאורם חי ופעל. יהי זכרו ברוך".