השכנות שהתפוררה: המחקר החדש על יחסי יהודים וערבים בירושלים -והנתון המפתיע

קשה לדעת אם להיות אופטימי או פסימי על רקע נתוני מחקר ייחודי שמפרסם בימים אלה מכון ירושלים למחקרי מדיניות. "מדד השכנות", שערכו החוקרים ד"ר נעם ברנר ועדן יצחקי, בדק את יחסי השכנות בבירת ישראל, בין יהודים לבין ערבים ובין היהודים לבין עצמם (חילונים, דתיים ומסורתיים), והתמונה - מורכבת, כמו העיר עצמה.

מצד אחד, המדד מצביע על החרפת החיכוך ועל עלייה בדיווחי האלימות ההדדית, הן בין יהודים לבין ערבים והן בין יהודים ממגזרים שונים. אלא שבמקביל נרשמת עלייה בדיווח על יחס חיובי ועל התחזקות האמונה בדבר נכונותן של "הקבוצות האחרות" לחיות בעיר בשלום.

הנתונים מבוססים על שני גלי סקר: הראשון נערך לפני המלחמה, בקיץ 2023, בשיא המשבר החוקתי והקיטוב הפוליטי בישראל, והשני - בחורף 2025, כשנה וחצי לאחר טבח 7 באוקטובר, בעיצומה של המלחמה.

לא מרגישים בטוחים

אחד הממצאים הבולטים הוא ירידה של 30% בהגעת ערבים לאזורי מגורים של יהודים, הן לצורך קניות וסידורים והן לטובת בילוי ופנאי. במקביל, נרשמה במהלך המלחמה ירידה ממוצעת של כ־25% בתחושת הביטחון של משיבים ערבים להגיע ל"מרחבים היהודיים", שבהם ביקרו קודם לכן.

הנתונים מלמדים על רתיעה של תושבים ערבים מביקור במרכזי קניות גדולים וידועים שאותם פקדו בעבר, כמו מתחם התחנה, קניון ממילא או קניון מלחה. אפילו למרכז העיר, שאותו עדיין פוקדים ערבים רבים, הם מגיעים בשיעורים נמוכים יותר. רק בשוקי העיר העתיקה ערבים חשים בטוחים יותר מיהודים. בין שני מועדי הסקר חלה ירידה של כ־22% בתחושת הנוחות של היהודים והערבים אלה במחיצת אלה.

בקיץ 2023 הדיווח על חוויית אלימות (פיזית או מילולית) בין חילונים לבין חרדים ובין יהודים לבין ערבים היה כמעט אפסי. לעומת זאת, בחורף 2025 כחמישית מבין החילונים מדווחים שחוו אלימות מצד דתיים, וכחמישית מהדתיים מדווחים שחוו אלימות מצד חילונים. כרבע מהדתיים מדווחים על חוויית אלימות מצד חרדים, וכ־15% מהחרדים מדווחים על אלימות מצד דתיים.

אחד החיכוכים החריפים ביותר בירושלים הוא בין חרדים לבין חילונים. כמחצית מהחילונים מדווחים על חוויית אלימות מצד חרדים (מילולית או פיזית), וכשליש מהחרדים מדווחים על אלימות שחוו מצד חילונים.

גם חוויית האלימות בין יהודים לבין ערבים החריפה מאוד אחרי המלחמה: 45% מהנשאלים הערבים מדווחים שחוו אלימות מצד דתיים, בעוד 78% מהיהודים הדתיים מדווחים על אלימות מצד ערבים.

מדברים פחות

למרות הנתונים הללו, לא נרשמה פגיעה כוללת בתדירות השיח והאינטראקציה היומיומית בין ערבים ליהודים, אף שהיתה נמוכה קודם המלחמה ונותרה נמוכה לאחריה. הציבור הערבי מקיים יותר אינטראקציה עם היהודים החילונים לעומת תדירות שיח נמוכה בין הציבור הערבי לבין הציבור היהודי הדתי והחרדי. תדירות שיח נמוכה יותר מתקיימת בין חילונים לחרדים, בהשוואה לזו המתקיימת בין חילונים לבין דתיים.

בעיר מתגלה מגמה של שכנות טובה, בעיקר בין חילונים לדתיים ובין דתיים לחרדים. לצד זאת, קשרי החברות בין חילונים לחרדים חלשים יחסית, וקשרי החברות בין הקבוצות היהודיות לקבוצה הערבית חלשים אף יותר.

כמחצית מהמשיבים הערבים דיווחו קודם המלחמה על לפחות שלושה חברים יהודים חילונים. בגל הסקר השני, אחרי המלחמה, ובאופן מפתיע, יש עלייה של 77% במספר הערבים שמדווחים על חברים דתיים ועלייה של כ־87% במספר הערבים שמדווחים על חברות עם חרדים.

האמון ברצון לחיים משותפים עלה בין שני גלי הסקר, והחריג הבולט למגמה זו הוא ירידה באמון של חילונים ברצונם של ערבים לחיות בשלום בירושלים. בתוך הקבוצות היהודיות - בגל הסקר הראשון הביעו מרבית המשיבים הדתיים אמון ברצונם של החרדים והחילונים לחיות בשלום בעיר, ורוב גדול של החילונים והחרדים הביעו אמון ברצון הקבוצה הדתית לחיות בשלום בעיר. בגל הסקר השני הפתיעו המשיבים, כשרוב מוחלט של המשיבים מהקבוצות היהודיות הביעו אמון ברצון של הקבוצות היהודיות האחרות בחיים משותפים.

מעדיפים שכונות נפרדות

ועוד נקודה למחשבה: מן הנתונים עולה תמיכה רחבה ויציבה בחיים בשכונות נפרדות. רוב החילונים, החרדים והערבים בעיר וכן כמעט מחצית מהדתיים מסכימים עם היגד זה. רוב הנשאלים מכל הקבוצות גם חשים תחושת שייכות גבוהה לירושלים, אולם בשאלה על עתיד הילדים בעיר ניכר פער גדול בקרב החילונים, ו־56% מהם אינם רוצים שילדיהם יישארו בעתיד בירושלים.