קצב המעבר של נבחרי הציבור שלנו למגזר הפרטי בישראל של שנת 2026 חצה את מהירות האור. אתמול (ראשון) במחצית הראשונה של היום, הודיע חבר הכנסת משה ארבל מש״ס על פרישתו מהחיים הפוליטיים.
שעות בודדות לאחר מכן, טרם יבש הדיו על מכתב ההתפטרות, שיגרה הבורסה הודעה ששמה קץ לכל סימני השאלה לגבי עתידו: ״עו"ד משה ארבל מצטרף לדירקטוריון מהדרין כיו"ר פעיל... ארבל מביא עמו ניסיון משמעותי בהובלת תהליכים רחבי היקף ובעבודה בסביבה מרובת ממשקים".
מינוי של יו"ר פעיל בחברה ציבורית בסדר גודל כזה אינו אירוע שמתגבש בשיחת טלפון אחת של אחרי הצהריים. הוא דורש היערכות, סיכומי שכר מורכבים והסכמות עקרוניות. העובדה שההודעה יצאה בסמיכות כה מדהימה לעזיבת המשכן, מלמדת שבעוד שארבל כיהן כנבחר ציבור, מחשבותיו (ואולי גם פגישותיו) כבר היו נתונות לפרק הבא אצל יצחק תשובה.
חשוב לומר: אין כאן טענה שמשה ארבל, משפטן מוערך ופרלמנטר שזכה לשבחים מכל קצוות הקשת, היטיב עם חברה כזו או אחרת בעת כהונתו. ארבל נחשב לאורך כל דרכו לאיש מקצוע ישר וענייני. אבל הבעיה כאן אינה משפטית, אלא נראותית.
"מהדרין" היא כיום זרוע נדל"נית ותשתיתית משמעותית של קבוצת דלק. המעבר המיידי של מי שהחזיק בסמכויות שלטוניות נרחבות – גם אם פעל בהן ללא רבב – אל חיקו של אחד הטייקונים החזקים בישראל, יוצר תחושה של "דלת מסתובבת" משומנת היטב.
האם לא ראוי שאיש ציבור בדרגתו של ארבל יגזור על עצמו תקופת צינון מינימלית, ולו כדי להפריד בין השליחות הציבורית לבין האקזיט הפרטי? ארבל צוטט כמי שפונה ל"פרק חדש" ומודה על האמון שניתן לו. האמון שלו בשוק הפרטי אולי איתן, אך הסמיכות הזו משאירה את הציבור עם טעם חמצמץ של מעבר מהיר מדי, קרוב מדי וישיר מדי.
נדגיש כי אין כל טענה נגד יצחק תשובה או חברת מהדרין, אלה גייסו איש מוכשר לחברה שהיא העתיד הנדל״ני של הקבוצה אבל כאן עולה שאלה ולו למראית עיין - האם לא צריך לקבוע תקופת צינון לפוליטיקאים שיוצאים לעולם הכלכלי שרווי רגולציה ורגיש מאין כמותו גם לסוגיות של ״מראית עין״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו